שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת לך לך - תשס"ד

פרשת לך לך - תשס"ד

"לך לך...ואעשך לגוי גדול...ונברכו בך כל משפחות האדמה".

רש"י מבאר:לך לך להנאתך ולטובתך שם אעשך לגוי גדול.
ישנה לכאורה סתירה פנימית בהבטחה האלוקית לאברהם. בתחילת הפסוק הקב"ה מבטיח לאברהם טובה אישית שהרי  ההליכה לארץ ישראל היא לטובתך, ובסוף הפסוק הקב"ה מבטיח  ואעשך לגוי...ונברכו בך כל משפחות האדמה, וכי מה אכפת לו לאברהם מהגוי הגדול שיצא ממנו וישפיע על העולם, שהרי בהסתכלות הפרטית האישית שלו דברים מעין אלו כלל לא מעניינים.
הרב הירש בפירושו מבאר שהמלה לך פירושה שתהיה אתה עצמך ולא מושפע מדרכם של אחרים, על אף שדרך כזו תגרום לך בדידות, אל תהיה מושפע מדיעות הרוב אלא תפרוש מהקשרים החברתים והמשפחתיים שלך אם אלו חונקים את עצמאותך המחשבתית. בהמשך הפסוקים הקב"ה מבטיח לאברהם שדרכו תנצח והוא יזכה לגוי גדול, דהיינו צבור גדול שילך בדרכו ולא זו בלבד אלא כל משפחות האדמה ירצו להדמות לעם הזה ולהתברך בו.
לפי דרך זו ניתן היה לומר שכל הברכה של הגוי הגדול היא כדי לסייע לאברהם האיש הפרטי לעמוד בלחצים הסביבתיים, אך אין הסבר זה הגיוני הן מסגנון הברכה לאברהם שהרי הברכה על הגוי היא מפורשת יותר ובולטת יותר והן שברכת אברהם שעוברת  ליצחק ומיצחק ליעקב היא הברכה  על האומה שתירש את ארץ ישראל.
המתח הזה שבין האיש הפרטי והאינדבידואלי לבין הכלל והאומה מטריד צעירים רבים היום, ויש מהם שטוענים שההתייחסות המרובה למושג העם חונקת אותם ולכן הם מחפשים תשובות בתורות הבאות מהמזרח ששם מודגשת עבודת הפרט. אולם בעיון עמוק יותר אין כלל סתירה ואדרבא, השלמות האישית והפרטית נובעת מהקשר אל האומה ככלל.
מפורסמת שאלת המהר"ל מדוע נבחר אברהם, שהרי לא ידוע לנו שאברהם צדיק, לעומת נח שהתורה עצמה מדגישה שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו. המהר"ל מבאר שיש הבדל מהותי בין בחירת אברהם לבחירת נח. נח נבחר כאיש פרטי והבחירה הפרטית היא לפי מעשיו של האדם, לעומתו אצל אברהם הבחירה היא בחירה כללית, זוהי הבחירה של האומה האלוקית שתפקידה לגלות את שם ה' בעולם כנאמר בישעיהו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" ובחירה זו היא יצירה אלוקית חדשה שאינה תלויה בצדקת איש זה או אחר, על אף שודאי שאברהם  צדיק עליון העומד בעשרה נסיונות.
לפי זה למדנו שהשלמות האישית של כל אדם מישראל  תלויה דוקא בקישור שלו אל הכלל.
אם הוא יחפש את עצמו רק ברובד האישי הרי הוא עוקר את עצמו ממקור החיים שלו ועל ידי זה הוא מקטין מאוד את האישיות האינדוידואלית שלו. מובן הדבר שבתוך המסגרת הכללית כל אחד מהפרטים חייב למצוא את המייחד אותו ואת כשרונותיו ותכונותיו הפרטיות.
מנסיוננו החינוכי אנו רואים שאפשר לחנך את צעירנו לדרך הגדולה והנפלאה הזו בתנאי שנבין את הדברים לעומקם מחד, ומאידך נהיה קשובים לתביעות הצודקות של הצעירים.
לפי הסבר זה פשט הפסוק הוא – לך לך – להנאתך שהרי אעשה אותך לגוי גדול,  ואז כשתהיה גוי גדול זוהי גם ההנאה והשלמות האישית שלך.
את היחס בין השלמות האישית לכלל, אפשר גם ללמוד מברכת הקב"ה לאברהם "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך" (ט"ו ה'). ןבעניין הכוכבים מצינו שישעיהו אומר "המוציא המספר צבאם לכולם בשם יקרא" (מ' כ"ו) ונקט ישעיהו "בשם" דהיינו לשון יחיד ואילו בתהילים (קמ"ז ד') אומר דוד "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" – שמות לשון רבים.
מבאר הרב קוק בדרשותיו שאנו רואים במעשה בני אדם שהם פועלים את מעשיהם לתכלית ומגמה מסוימת, אולם ישנם דברים שעושים פעולות רבות ואין לכל אחת תכלית מיוחדת בפני עצמה אלא לכל הפעולות ישנה תכלית אחת שבהתאחד כל הפעולות תצא מהן כל התכלית האחת המבוקשת, במצב זה כל פעולה בפני עצמה אינה נחשבת לענין חשוב ויש פעולות כאלה שלכל אחת מהן יש תכלית מיוחדת ואז אין צורך לתכלית אחת כללית שמקשרת את כל הפעולות.
המעשה האלוקי הוא קצת שונה. השי"ת ברא את הכוכבים ולכל אחד תכלית מיוחדת ויחד עם זה יש לכל המון הכוכבים תכלית כללית אחת גם כן, שתכלית זו היא גדולה ונשגבה וידועה לקב"ה.
לפ"ז ישעיה דיבר על התכלית הכללית שיש לכל צבא השמים יחד ע"כ אמר "לכולם בשם יקרא" דהיינו שם אחד ותכלית אחת שיש לכללם. אולם יחד עם התכלית הכללית ישנו תפקיד ייחודי לכל אחד מהכוכבים בפני עצמו וע"ז נאמר "לכולם שמות יקרא" שיש שמות רבים, לכל אחד ואחד שם פרטי מיוחד המורה על תכליתו מצד עצמו.
ישראל שנמשלו לכוכבים יש ג"כ שני מיני תכליות אלו. שלכלל האומה הישראלית יש תכלית נשגבה וגדולה מאוד, ויחד עם זה גם לכל אחד מישראל יש תכלית פרטית וגם היא גדולה מאוד, ואז אין היחיד מבטל מכוחו אל מול הכלל ולא  מאבד את אשיותו, ומאידך יש ערך אמיתי לכלל ולא רק כאוסף הפרטים.
לא רק שהיחיד לא מאבד את עצמיותו ואישיותו בחיבור אל הכלל ומוסיף הוא לשלמותו ע"י כך, אלא נדרש הוא להיות בעל יוזמה אישית ולהיות פועל פעילות מתוך מחשבתו העצמית.
כך מוצאים אנו אצל אברהם שכבר בסוף פרשת נח מספרת לנו התורה "ויקח תרח את  אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם". א"כ אברהם כבר יוצא לכוון ארץ כנען, ובכל אופן פרשתנו פותחת בצווי של הקב"ה לאברהם "לך לך...אל הארץ אשר אראך" וכבר עמדו המפרשים הראשונים על כך.
הזוהר בפרשתנו (לך לך עז:) דורש (בתרגום לעברית) שום דבר מלמעלה אינו מתעורר מטרם שנתעורר תחילה מלמטה. בשעה שיצאו כתוב "ללכת ארצה כנען" כי רצונם היה ללכת לשם, מכאן למדנו שכל מי שבא ליטהר עוזרים לו, בוא וראה שכך הוא כי כיון שכתוב ללכת ארצה כנען מיד כתוב ויאמר ה' אל אברם לך לך , ומטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען לא כתוב לך לך, הרי שהבא ומתעורר מעצמו מלמטה מסייעין לו מלמעלה, אבל בלי איתערותא דלתתא אין איתערותא דלעילא.
נמצאנו למדים שהתהליך המיוחד של בנית האומה המתחיל מאברהם אבינו המגיע לארץ ישראל, תלוי "באתערותא דלתתא", ביוזמה של אברהם.
נקודה זו בולטת גם בהבדל שבין היציאה הראשונה של אברהם לבין הציווי של הקב"ה , שאברהם מעצמו יוצא לכוון מוגדר לארץ כנען, אולם  כשהקב"ה מצווה אותו הוא אומר לו "אל הארץ אשר אראך" ולא אומר לו את שם הארץ ההיא, אלא הקב"ה רומז לאברהם שימשיך לחפש וימשיך להיות בעל יוזמה וע"י כך  ודאי תתברר לו הארץ המובטחת,ובכך תתקיים ההבטחה של  "הארץ אשר אראך".
בדורנו, כשאנו נמצאים פעמים רבות בפרשות דרכים, צריכים אנו לעורר את עצמנו ואת הקרובים לנו להיות פעילים  ומחדשים, פעילות אמיתית מתוך טהרת מחשבתנו ומתוך קישור אמיתי לכלל האומה והבנת גודל אור ה' שיואר ע"י הופעתה השלמה, ומתוך אתערותא דלתתא נזכה בעז"ה לאתערותא דלעילא לגאולה שלמה.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry