שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת פנחס - תשס"ו

פרשת פנחס - תשס"ו

"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם...לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (כה' יא' יב'). הגמ' במס' סנהדרין (פב.) מספרת שזמרי בא למשה עם כזבי, "אמר לו, בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו (=ממשה) הלכה. געו כולם בבכיה. וכתיב "וירא פנחס בן אלעזר", מה ראה? אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו,אחי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני, הבועל את הכותית קנאין פוגעים בו. אמר לו, קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוינקא (= קורא האגרת הוא יהיה השליח לביצוע). פנחס יכול היה לעמוד בצד שהרי משה רבנו נמצא במקום, ומי גדול ממשה. למה לו לפנחס להתערב. אולם מנהיג אמיתי נמדד באכפתיות האמיתית שלו, בדאגה הכנה לעם ישראל. הגמ' שם מביאה את דברי שמואל האומר, "ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה', כל מקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב".

מפרש רש"י: "כל מקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב,  לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממשה, שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הכותית". לפי דברי שמואל, פנחס עשה שלא כדרך הרגילה המחייבת ליטול רשות מרבו, אלא מיד עשה מעשה מפני חלול ה'. רואים אנו שפעמים צריך לפעול שלא על פי הנהלים הרגילים, אך כל זאת בתנאי שהמעשה נובע ממניעים טהורים ואמיתיים. מנהיג אמיתי לוקח על עצמו אחריות ופועל לפעמים שלא על פי הנהלים כשהשעה זקוקה לכך. אולם פעמים במובן החיצוני נראה שכך המנהיג אכן פעל, אולם המניעים הנסתרים מעין אדם אינם טהורים. על כן מעידה התורה "בקנאו את קנאתי בתוכם". שכל פעולתו היתה לשם שמים.

הגמ' במס' סנהדרין מביאה פרוש נוסף, "ר' יצחק אמר ר' אליעזר, ראה שבא מלאך והשחית בעם". כל התנאים שכתבנו לעיל אינם מספיקים אם המנהיג לא אוהב באמת את עם ישראל. היסוד הראשון של הנהגה פוליטית או רוחנית הוא אהבת האומה.

כשנתבונן בדרכו של משה נמצא שהוא נהג בדיוק באופן זה. משה גדל בבית פרעה "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו,וירא בסבלותם..." (שמות ב' יא').ראשית משה יוצא מהארמון לראות את אחיו = אהבת ישראל. "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו...ויך את המצרי ויטמנהו בחול" - משה לוקח על עצמו אחריות ומתערב לטובת העברי. הוא פועל כנגד החוק המצרי שודאי עמד לטובתו של הנוגש  המצרי, אך הנהלים החיצוניים לא כובלים את ידיו לעשות צדק אמיתי.

בימים קשים אלו שאנו מצויים בהם, אנו זקוקים למנהיגי אמת האוהבים את ה' ואת ישראל עמו, שיפעלו בנחישות ובגבורה לטובת האומה וכבודה. נתפלל שישלח ה' אורו לראשיה,שריה ויועציה.

בהמשך הפרשה התורה מספרת על בקשתו של משה מהקב"ה שיעמיד לעם מנהיג במקומו. הפסוק הפותח הוא מעניין מאוד. "וידבר משה אל ה' לאמור" (כז' טו'). פסוק מעין זה, רק בצורה הפוכה מופיע בתורה עשרות פעמים, "וידבר ה' אל משה לאמור". רש"י מבאר: לאמור – אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו". הסגנון הרגיל של הפסוק פרושו ציווי שהקב"ה מצווה אותנו. כאן משה "תובע" כביכול מהקב"ה תשובה. אין אפשרות לאומה להמשיך בלא מנהיג. על כן באהבת משה את ישראל הוא "דורש" תשובה. זהו שמבאר רש"י בתחילת הפסוק: " וידבר משה אל ה' להודיע שבחן של צדיקים, כשנפטרין מן העולם, מניחין צרכן ועוסקין בצרכי ציבור". כל דאגתו של משה נתונה לצבור,ואין לו אישית שום רווח מכך. על כן יכול הוא לתבוע מנהיג שימשיך את דרכו.

מבקש משה "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם..." (פס' טז' יז'). כבר כתבנו שמנהיג אמיתי לוקח על עצמו אחריות.זהו שאומר משה "אשר יצא לפניהם", ומבאר רש"י: "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין חילותיהם למלחמה אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ובעוג, וכדרך שעשה יהושע שנאמר "וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו'". וכן בדוד הוא אומר "כי הוא יוצא ובא לפניהם", יוצא בראש ונכנס בראש".  רק מי שיוצא בראש הלוחמים ומוכן לחרף נפשו לטובת כלל ישראל ראוי להיות מנהיג של עם ה'. ודאי שמנהיג שפועל כך חייב להיות אוהב את האומה אחרת ישנו חשש שקודם כל ידאג לעצמו ולכסאו (וכבר ראינו רבים כאלו וד"ל).

הקב"ה אומר למשה לקחת את יהושע "וסמכת את ידך עליו". כשמשה מקים את דבר ה' נאמר, "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". מבאר רש"י: "ויסמוך את ידיו – בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטוה. הקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידים ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה". זהו מנהיג אמיתי שלא דואג לכבודו. הוא אינו חושש שהמנהיג שיחליף אותו יהיה גדול ממנו ויאפיל עליו. אדרבא, הוא ישמח אם המנהיג הבא יצליח בהנהגתו.אשרי אומה שאלה מנהיגיה!

מיד אחרי סמיכת יהושע מופיעה פרשת הקרבנות."צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" (כח' ב').חז"ל בספרי מבארים את סמיכות פ' התמיד לפרשת מינוי מנהיג לאומה."לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. משל למה הדבר דומה, למלך שהיתה אשתו נפטרת מן העולם, היתה מפקדתו על בניה. אמרה לו בבקשה ממך הזהר לי בבני. אמר לה, עד שאת מפקדתיני על בני, פקדי בני עלי שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון. כך אמר לו הקב"ה, עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי באלוהי נכר".

מבאר "השם משמואל" (תר"ע) כתוב "קח לך...איש אשר רוח בו", ופרש"י שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד. זה יתכן רק אם כל ישראל באחדות, היינו שכולם יש להם תכלית אחת היא עבודת ה', רק (אלא) שזה נדמה לו שהעבודה צריכה להיות באופן זה, ולזה נדמה שצריכה להיות באופן אחר. ומנהיג ישראל צריך להנהיג כל אחד ואחד לפי שורש נשמתו וכל זאת אפשר רק אם לתכלית אחת כוונתם אבל אם אינה לתכלית אחת לא יוכל המנהיג להועיל להם.קרבנות התמיד מאחדים את כל ישראל לעבודת ה' וכדברי המדרש רבה:מה כבשים אין להם אלא קול אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים (זהו הטעם של סמיכות התמיד למינוי המנהיג). קורח שרצה לעשות פירוד בין ישראל, והתפלל עליו משה, "אל תפן אל מנחתם", וביאר רש"י יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובלו לפניך לרצון".

אהבת ישראל ואחדות האומה זוהי הנקודה היסודית שעל פיה פועל המנהיג, היא גם היסוד של הקרבת הקרבנות. זוהי הבקשה של הקב"ה "פקדי בני עלי".

לא רק בהנהגת האומה נזקקים אנו לאחדות, אלא גם בנחלת הארץ. זאת לומדים אנו מדברי בנות צלפחד שהיו צדיקות וחכמות. כשבאות הן לתבוע את חלקן בארץ ישראל הן אומרות: "אבינו מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח,כי בחטאו מת ובנים לו היו לו" (כו' ג').אם אביהן  היה בעדת קורח לא היה לא היו תובעות נחלה בארץ. כי בארץ ישראל אפשר לחיות רק כאומה אחת.ארץ ישראל אינה סובלת את הפירוד בתוך האומה, שהרי  בגלל שנאת חינם נחרב המקדש וגלינו מארצנו. על כן הן מדגישות שאביהן לא קשור למחלוקת קרח,אלא "כי בחטאו מת". נחלקו ר' עקיבא ור' שמעון במס' שבת (צו.) ר"ע אומר מקושש עצים היה, ור"ש אומר מן המעפילים היה.

המקושש פגם בשבת. המקושש פגם בקדושה האלוקית המתגלית בעולמנו ביום השבת. בנותיו ברצונן העז לנחול את הארץ מביעות את חיבורן העמוק לקדושה האלוקית המתגלית בעולמנו בארץ ישראל. יש כאן צד של תקון מעשה אביהן. הקדושה האלוקית לא אמורה להשאר בשמים, אלא צריכה להיות מופיעה ומתגלה בחיינו העולמיים. זוהי קדושת השבת וזוהי קדושה הארץ. בנות צלפחד רוצות  לנחול את הארץ ובזה לגלות את שם ה' בעולמנו, וזוהי תשובתן למעשה אביהן.

אולם לפי דברי ר' שמעון, גם אביהן חשק בארץ שהרי היה מהמעפילים, אולם לא פעל על פי הציווי האלוקי. הקב"ה לאחר חטא המרגלים אמר לא לעלות לארץ, והמעפילים מאהבתם את הארץ בכל אופן עלו (ע' בעין איה שם). באות בנותיו וממשיכות את דרכו באהבת הארץ,אולם מתקנות את קלקולו. הן באות לבית המדרש לשאול שאלה. "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה, פתח אהל מועד לאמר" (פס' ב'). אהבת הארץ אצלם באה מתוך דבקות בהלכה שיאמר להם משה. אהבת הארץ שבאה מהתפרצות רגשית אינה יכולה להתמיד. רק אהבה הבאה מתוך התורה היא תעמוד לאורך זמן. באמת זוכות הן לחלק ונחלה בארץ ישראל.

כשנזכה לפעול באחריות ובאהבת האומה, ונזכה להיות אוהבי הארץ באמת, אז נירש את הארץ כולה ויעמוד בראשנו המנהיג האמיתי הוא משיח בן דוד.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry