היסטוריה של הר הזיתים

תקופת בית ראשון

הר הזיתים לא מוזכר בתורה ובשמו המפורש מוזכר רק בספר זכריה. בשמואל ב' פרק ט"ו פסוקים ל'-לב' מתואר כיצד ברח דוד מאבשלום דרך הר הזיתים "במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי...ויהיה דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלוהים". הר משחית: במות בספר מלכים נזכרות פעמיים במות שבנה שלמה בהר אשר על פני ירושלים וזיהוי מדויק יותר של הבמות בתיאור הרפורמות של יאשיהו "ואת הבמות אשר על פני ירושלם אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרת שקץ צידונים ולכמוש שקץ מואב ולמלכם תועבת בני עמון טמא המלך", מלכים ב', פרק כג', פסוק יג'. "הר משחית" הוא כנראה שיבוש של שם נוסף המתייחס אל הר הזיתים כולו: "הר המשיחה" על שם שמן הזיתים שעליו עשו את שמן המשחה שמשחו בו את המלכים והכהנים הגדולים.

תקופת בית שני

על הר הזיתים היו כנראה חנויות שמהן היו מספקים לציבור מצרכי קרבן שונים הזקוקים להם לעבודות בית המקדש: "שני ארזים היו בהר המשחה תחת אחד מהם היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חודש חודש" (ירושלמי, תענית פ"ד ה"ה).

כבש הפרה האדומה, מקום שרפת הפרה והטמנת אפרה האתר החשוב ביותר על הר הזיתים ליהודי בן ימי הבית השני היה המקום בו נערך טקס שרפת הפרה האדומה המטהר בני אדם מטומאת מת. על פי הפסוקים בתורה יש להוציא את הפרה האדומה אל מחוץ למחנה, לשחוט אותה ולהזות את דמה אל נוכח פני אוהל מועד. הכהן המזה את הדם שורף את הפרה ומשליך לתוך הבעירה עץ אזר ואזוב ושני תולעת. אחרי סיום טקס השריפה אוסף איש טהור את אפר הפרה ומניח מחוץ למחנה במקום טהור. ב-1975 הציע אשר קאופמן לאתר את המקום המדויק שבו שרפו את הפרה אדומה בשטח הר הזיתים, בחצר כנסיית דומינוס פלויט.

השעיר לעזאזל השעיר לעזאזל נשלח ביום הכיפורים לעזאזל המדברה דרך כותל המזרח של הר הבית. משער מזרח הובל השעיר בכבש לכיוון המדבר וסביר להניח כי נשלח דרך הר הזיתים.

השאת משואות גובהו של ההר וקירבתו לירושלים, מקום מושבו של בית הדין הגדול בו נקבע האם החודש יהיה מלא או חסר, קבעו את ההר למקום התחנה הראשונה ממנה השיאו משואות ששימשו להעברת הידיעה על קידוש החודש והמועדים. המשואות שהודלקו על הר הזיתים נראו מעל פסגת הר סרטבה ומשם הועלו משואות שהעבירו את דבר ההכרזה הלאה ליהודי בבל. יש לציין, שלאחר מלחמת ששת הימים, נערכו ניסיונות להשאת המשואות בסרטבה ובהר הזיתים. התברר כי אין קו ראייה ישיר בין שתי הפסגות, וכנראה היו "תחנות ביניים" לאורך הדרך. "תחנת ביניים" כזו הייתה ככל הנראה בהר כוכב השחר (קובת א-נג'מה).

חורבן הבית ולאחר מכן

במרד הגדול: טיטוס הציב במחנה שהקים במרומי הר הזיתים את הלגיון העשירי שהגיע מיריחו, בנוסף למחנה והמפקדה שהקים בהר הצופים. אחרי התקפה של הנצורים שהגיחו מהעיר על לוחמי הלגיון שהיו עסוקים בבניית המחנה בהר הזיתים ציווה טיטוס להקים מצודה על ראש הר הזיתים.

גם לאחר חורבן בית-המקדש מילא הר הזיתים תפקיד חשוב בחיים הדתיים, הציבוריים והלאומיים של עם ישראל, בארץ ובתפוצות. בהיות מרומי הר הזיתים ממוקמים נוכח בית המקדש וקודש הקודשים, נחשב ההר מעין "תחליף זמני" להר המוריה בשעה שנאסר על היהודים להיכנס לעיר. יהודים רבים היו עולים אל ההר, בעיקר בחודש תשרי, ומקיימים בו הקפות בהושענא רבה. הר הזיתים נתפס כמקום שבו עמדה השכינה אל מול היכל ה' ולכן הוא המקום הראוי להתפלל בו בימות החגים. על פי המדרש, השכינה גלתה מהר הבית אל הר הזיתים.

בתי הקברות על הר הזיתים ולידו

העובדה כי הר הזיתים קרוב לעיר העתיקה של ירושלים והיותו בנוי מסלעים נוחים לחציבה גרם ליהודים לבחור באתר הר הזיתים כאתר קבורה כבר בימי הבית הראשון (על פי ההלכה היהודית הקבורה בתוך העיר הייתה אסורה). התקדשות ההר והמסורות שנתפתחו אודותיו גרמו לרצף של קבורה על הר הזיתים הנמשך עד ימינו.

היהודים נהגו תחילה לקבור את מתיהם במדרון שמתחת להר הבית אך בלחץ השלטונות הממלוכיים נאלצו כנראה כבר במאה ה-14 להעתיק את מקום הקבורה למורדות הר הזיתים שממול. את מקומו של בית הקברות היהודי על מדרון הר המוריה תפס בית קברות מוסלמי. במאה ה-19 החל בית הקברות היהודי לקבל צביון עדתי עם הקמת חלקות קבורה וחברות קדישא נפרדות לבני העדות השונות. עד שנת 1868 בערך היו בתי-הקברות משותפים לכל העדות – ספרדים ואשכנזים. אחר כך נפרדו האשכנזים וקנו חלקת אדמה במעלה ההר לבית קברות מיוחד לאשכנזים. אחרי כמה שנים נפרדו הכוללים השונים וקנו חלקות מיוחדות לבני הכוללים שלהם.

בית העלמין העתיק על הר הזיתים מהווה פנתאון לאומי-יהודי; לא רק רבנים נטמנו בו כי אם גם אנשי רוח (סופרים וכו') ואישי ציבור. בין הדמויות המוכרות שנקברו על הר הזיתים ניתן למנות את הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, רבי מנחם מנדל משקלוב מייסד הקהילה הפרושית בירושלים , הרב יעקב שאול אלישר, הרב גרשון מקוטוב גיסו של הבעש"ט ,הרב חזקיהו דה-סילווה , הרש"ש גדול המקובלים במאה ה- 18 , הרב יהודה חי אלקלעי, הבתולה מלודמיר, רבי יהוסף שווארץ , יואל משה סלומון, חוקר ארץ ישראל א"מ לונץ, אליעזר בן יהודה ובנו איתמר בן אב"י, בוריס שץ, הרב שמואל סלנט, דוד ילין ומשפחתו ביניהם אביו יהושע ובנו אליעזר ילין , הנרייטה סאלד, המשוררת אלזה לסקר שילר, הסופר חיים הזז, פנחס רוטנברג, ליאו מוצקין, יוסף ויץ, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, הרב אברהם יצחק הכהן קוק ולצדו בנו הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה גורן, ובסמוך אליו הרב דוד הכהן המכונה הנזיר , האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר ואחיו רבי שמחה בונים אלתר , ראובן ברקת, החזן יוסלה' רוזנבלט, השרים חיים משה שפירא וזלמן ארן, זבולון המר , ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג ולידו ישראל אלדד, מנחם בגין ועוד.

בשנות השלטון הירדני 1948-1967 חולל בית-הקברות, ורבות ממצבותיו נלקחו והשתמשו בהן כחומרי בניין. נוסף על כך בית-המלון "אינטרקונטיננטל" (כיום מלון שבע הקשתות) נבנה בפסגת ההר, בחלקו על-גבי קברים, וגם נסלל כביש "דרך יריחו" בשטח בית-הקברות שהרס קברים רבים שהיו בתוואי הכביש. לאחר מלחמת ששת הימים משרד הדתות שיפץ את בית הקברות וחודשה הקבורה במקום. גם היום שטחים נרחבים בבית העלמין הר הזיתים הרוסים ועדיין נמשכת תופעת הפגיעה במצבות וקברים. במהלך השנים שבהם היה הר הזיתים מחוץ לתחומי ישראל, הוקם הר המנוחות כבית קברות חליפי לירושלמים וכיום בשל חוסר במקום קשה לקנות חלקת קבר על הר הזיתים.

הדפס עמוד

שלח לחבר

לראש העמוד