שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > הרהורים על ייחודה של תנועת התשובה מבית מדרשה של התורה הגואלת - הרב חן חלמיש

הרהורים על ייחודה של תנועת התשובה מבית מדרשה של התורה הגואלת - הרב חן חלמיש

במקום הקדמה:
הדברים הבאים נכתבו לאחר שנכחתי בכנס בני ישיבות שעסק בהחזרה בתשובה. בכנס השתתפו דמויות רבניות מהציבור הדתי לאומי ומקרב אנשי חב"ד. לארגונו של הכנס היו שותפים תנועות תשובה ציוניות ותנועת חב"ד. למען האמת, היוזמה הראשונה כפי שנאמר בכנס, הייתה של מי שעומד מאחורי הארגון "תנועת חב"ד לבני הישיבות". באופן כללי האווירה בכנס לבשה אופי חב"דניקי מובהק, למעט דבריו של מנכ"ל תנועת "מעיני הישועה", אביחי בוארון. לי הייתה תחושה של פספוס, משום שהיה כאן פיספוס בהבנת תפקידם של בני הישיבות מבית מדרשה של הציונות הדתית בכלל, ובאופן ממוקד יותר, על פי הגדרתו של רבנו הרב צבי יהודה, בני בית מדרשה של התורה הגואלת. אין לי כל טענה על פעולתה המבורכת של חב"ד מצד עצמה (וכמובן, ישנן חילוקים בְּעומק בין שני בתי המדרש, זה של חב"ד וזה של הרב זצ"ל), אך אנו שייכים למקום ולפקיד שונה לעת כזאת. על כן העליתי על הכתב הרהורים על ייחודה של תנועת התשובה שלנו, מתוך תקווה להמשך בירור העניין החשוב הזה.   

רקע:
לא ניתן להתעלם משתי תופעות מקבילות הצוברות תאוצה ותעופה רבה בתקופה האחרונה: האחת הינה הצימאון ההולך וגובר בקרב הציבור להיפגש עם תורה/אמונה/מצוות/ערכים /רוחניות. פעמים ונפגשים עם צימאון זה ברחוב, פעמים מאחורי הדלת בפנים אל פנים ופעמים בארץ נכר. ניתן לנתח את מקורו של צימאון זה דווקא בזמננו, מזוויות רבות (משבר ערכים, כלכלה וכו'), אך אין כוונתי לעסוק בצימאון זה ובעיקר בביטוייו החיצוניים במסגרת זו. התופעה השנייה היא המוכנות והמסירות ההולכת וגוברת של בני הציבור המכונה דתי-לאומי להפצת תורה וקירוב רחוקים. בני הישיבות, בני עקיבא, בנות מדרשות, צעירים ומבוגרים, כולם כולם חשים שבידם היוזמה, האומץ וממילא עליהם החובה ליצור קשר לפתוח בשיחה, להציע תפילין שבת וכד'. את הדחיפה והדחיקה הזו חשים רבים ומצטרפים אליהם עוד רבים מידי יום ברצותם לפתוח דוכן ועוד פעילויות מסוג זה. מובילי התהליך הינם צעירים בוגרי בתי מדרשה של הציונות הדתית – ישיבות ההסדר.
אך יש לשים לב היטב לתהליך הנ"ל משום שבמהלכו מתרחש סחף גדול בעמידה על תורות היסוד של בית המדרש בו צמחנו. הרצון לקרב אנשים לעולם של אמונה ולפתוח בפניהם את עולמה של תורת אמת מביא את הפעילים  לעשייה רבה בעיקר בצד המצוותי (דוכני תפילין ונטילת לולב וכד') כפי שהייתה דרכה של תנועת חב"ד מאז ומעולם.  וכאן עולה הנקודה שלנו. ישנה הזדהות הולכת וגוברת- דה פקטו – עם דרכה של תנועת חב"ד, ולא שעיני צרה בכך, אדרבה יש מקום לשיתוף פעולה רחב עם כל אחד ובעיקר עם תנועה מעטירה ורבת זכויות זו, אך אנו שייכים לחטיבה אחרת בצבא ה' ואם נזנח את תפקידנו הלא תהיה חטיבה אחת מנופחת ואחת חסרה את תפקידה במערכה, וממילא פוגעת במערכה כולה. יש מקום רב אם כן לברר את ייחודה של תנועת התשובה מבית המדרש שלנו המבוססת על ספרי האורות ותורה שבכתב ובעל פה מפי מו"ר הרב צבי יהודה ורבותינו – תלמידיו. אם נשכיל להבהיר היטב את תוכנה של תנועה זו נוכל לרתום את הכוחות הקיימים ואף להובילם במסלולם הטבעי. בהמשך יובהרו דברינו יותר ויותר, ב"ה.

(בדברים הבאים אין כוונתי להרחיב ולבאר אלא לציין נקודות על פי הטרמינולוגיה המוכרת ליושבי בית מדרשנו, הרחבת הדברים תבוא במסגרת אחרת אי"ה)

ייחודה של ההתבוננות  מבית מדרשנו על הדור:
מתנועות רבות ובעיקר מתנועת חב"ד נשמע ונלמד על נקודת האמונה שישנה בכל יהודי – הניצוץ היהודי – שאינה הולכת לאיבוד מאף יהודי. מכאן האהבה העצומה שאנו רוחשים לכל יהודי ומכאן אף הדחיפה לקרבו לתורת אמת החקוקה על לוח ליבו. 'ישראל מאמינים בני מאמינים' אינו חידוש של בית מדרשנו, אם כי הוא מודגש מאד בקרבו. עיקר החידוש של בית מדרשנו הוא ההתבוננות הפנימית לתוכיותה של האומה כולה ולאפיונו של דורנו על ציר התפתחותה של נשמת ישראל והופעת תפקידה במציאות. האם תורתנו והדרכותיה, בעבודת ה' בכלל ובעבודת התשובה בפרט, לא השתנתה כלל וכלל במהלך הדורות האחרונים בהם שינה העם את מצב צבירתו, מהיותו נפוץ בכל הגלויות בלא מנוח לכף רגלו אל תקומתו בארצו ושלטונו עליה בהרחבת קיבוץ גלויות ההולכת ונמשכת? הלא על כך אומר לנו מרן הרב : "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים  בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת, כי כל זמן מאיר בתכונתו..." (אג' שעח) עלינו לבחון מהי תכונת הזמן שלנו בכדי לכוון לאמיתתה של תורת אמת. ייתכן שנעשה דברים טובים וחשובים אך ברצוננו לכוון עצמנו לאמיתתה של תורת אמת.
הרב מדבר על תהליך של עליית הדורות במובן הכללי כך שמדור לדור נמסרת ירושה רוחנית ההולכת וגדלה ומדור לדור הולכת ונבנית מדרגה רוחנית גבוהה יותר, שבדורות מסוימים ובעיקר בדורות של גאולה (אותם מכנה הרב 'זמנים של הרת עולם'), מדרגה זו פורצת ופועלת בפרטים ובאנשי הדור אף נגד מדרגתם הרוחנית הפרטית.
להשלכת התבוננות זו על דורנו מצאנו שני אפיקים מרכזיים: האמונה ומסירות הנפש.

האמונה:
 "מפני שהציור של גדולת האור האלהי הוא גדול מאד בפנימיות הנשמות של דור האחרון של עקבא דמשיחא, במידה כזו שאין להן עדיין הסתגלות איך מנהיגים את החיים המעשיים על פי גודל עליון כזה, באה הכפירה והדילדול הרוחני שדומה לחורבן שאנו רואים אותו בדורנו" (ערפלי טוהר עמ' קלא)
ציר ההתקדמות של הדורות נוגע לגופה של מערכת היחסים בין ישראל לאלוהים, היא 'דעת אלהים'. אכן בדורות האחרונים הדור בכללו הינו בעל עומק נשמתי גדול ובעל ציפיות גדולות מאד, אם כי בלתי מודעות בעליל, מה שגורם לתסכול עמוק כאשר הללו אינן באות על סיפוקן. הגדרה זו (שאין כאן המקום להרחיב ולבסס אותה) גוזרת שעלינו להכין את עצמנו לפני תנועה ותוך כדי תנועה לבניינה של תורה גדולה ועמוקה העונה על הצרכים הנשמתיים של הדור. מבחינה זו על כולנו החובה, כאו"א לפי כישרונו, לבנות את התורה הזו שהרב מגדירה כאותה תורה "המניחה את הדעת", משום שהיא חושפת כלל רוחני אחד המזין ומקשר את כל הפרטים כולם (אורות התשובה פ"ד סע' י). ממשימה זו לא נימלט! אף אם נשיב בתשובה אנשים רבים בכלים בהם השתמשנו עד היום ונסתפק בכך, גלגל הכפירה ישוב ויתבע את תפקידו. את זאת מבאר לנו הרב במאמר ייסורים ממרקים ודומיו
א"כ, עיקרון ראשון המבחין את תנועת התשובה שלנו מחברותיה הוא האמונה בדור שהוא בעל כישרון אחר לגמרי מקודמיו ועלינו להתאים עצמנו אליו, בעיקר בעבודת הכנה של משנה אמונית.
אך יש כאן עומק נוסף שהרב מעמיד אותנו עליו. הרב בכמה מקומות עומד על כך שבכל אדם ובכל חברה ובייחוד באומה הישראלית משמשים שלשה כוחות מרכזיים באישיות הפרטית והציבורית והם: הקודש הלאומיות והאוניברסליות. אך מקור יש לשלשת הכוחות הללו והוא הקודש העליון. הכוחות הללו קיימים והכרחיים לאומה ולפרט בין אם הם מכירים בכך שמקורם בקודש העליון ובין אם לאו. אכן, מגיעה נקודת זמן בה אין לכוחות דרך להמשיך למלא את תפקידם ללא קריאת שם ה' עליהם ואז עולה הקריאה הפנימית של הכוחות לשאת שם ה' עליהם בגלוי ולהתחבר אל הקודש העליון. חיבור זה אינו מוכר אף לאותם הנושאים כרגע את הכוח של הקודש משום שגילוי המקור של שלשת הכוחות גם יחד נותן תוצאה רוחנית חדשה לגמרי. איננו מבקשים אם כן להעביר גייסות מכוח זה לכוח אחר אלא לתבוע מכל הכוחות גם יחד לגלות את שם ה' אשר עליהם ולפעול מתוך תודעת דעת אלוהים אמת.
בכל אחד מישראל גנוזה תורה חדשה אשר בגילויה יתחדשו חידושים רבים גם ל'דור האבות' (כפי שנוהג הרב לכנותו בכתביו). שומא עלינו להקשיב לקול ה' אשר בהמון זה משום שבדורות של גאולה באופן מיוחד יש הופעת תורה חדשה על לוח ליבם של נשמות ישראל, תורה המביאה לידי גילוי את החותם של הגילויים של כל הדורות. אם נתעלם מתורה זו וננסה להשפיע על נשמה כל שהיא, תורה שאינה שלה היא תחוש בזה ותסתבך בזה ("שלילת ההשפעה הזרה").
אם כן יש כאן עבודה קשה שבקשות, משום שמחד גיסא עלינו לפתוח בפני אחינו את עצמו של עולם האמונה, ומאידך גיסא עלינו להיזהר מלדכא את התורה המיוחדת של כל אחד ואחד, בעיקר על פי המערך הכללי של שלושת הכוחות הנ"ל. (בנקודה זו שונה היא ההתבוננות של תנועות התשובה האחרות. הן רואות את כל האמת באמתחתן על כן מתאמצות להביא את אחינו להכיר באמת שלהן. אך אנו מכירים באמת הגנוזה לא רק בכל פרט ופרט אלא בכל תנועת חיים שבאומה והצורך שלה לחדד, לשאול, לחדש ולגלות אמת אלוהית מיוחדת. הבדל זה מביא לידי כך שאנו מאמינים בדור ומתוך כך גם בפרטים, אך התנועות האחרות אינן מדברות כלל על הדור ומאמינות אך ורק בפרטים. עיין גם בהערה נוספת בעניין זה לקמן).

מסירות נפש:
מדרגתו הפלאית והמתמיהה של הדור באה לידי ביטוי באפיק נוסף. מעבר לחידוש שלמדנו בבית מדרשה של התורה הגואלת בהתבוננות על מעשי ה' בדורנו בהופעתם החיצונית (מדינה, צבא, קיבוץ גלויות, מלחמות ישראל וכד'), למדנו על המדרגה הפנימית והמשמעותית ביותר שהתחדשה בדורנו והיא לידת נשמה חדשה בעם (והיא זו שלאמיתו של דבר הביאה  לכל שאר הדברים). כפי שהביא רבנו הרב צב"י פעמים רבות את דבריו של בעל ה'חסד לאברהם' כי בלילה הראשון שאדם מישראל לן בארץ הקודש ניתנת בגופו נשמה חדשה - נשמה ארץ-ישראלית, כך בהגעתו של עם ישראל אחר אלפיים שנות חושך נורא אל ארצו ארץ חייו נולדה בו נשמה חדשה היא הנשמה הציבורית. חוזרת מלכות לישראל!!! אמנם רבים הפגמים בגופה של האומה אך נשמתה החדשה טהורה היא. חידוש זה בא לידי ביטוי בהתקיימותה המופלאה של מצוות הציבור ביישוב הארץ והחזקת השלטון בה (וככל שהגבולות יותר מתאימים לגבולות המקוריים אנו חיים יותר, ולהיפך - ח"ו...) . אמנם גם בחיי היחיד יש לזה ביטוי חזק. מסירות הנפש המתגלה בדורות האחרונים מגלה מדרגת חיים חדשה שיש לה משמעות עצומה. הרמב"ם כותב כי "המדרגה א תחלת מדרגות הנבואה, שילוה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות" (מו"נ מאמר ב, מה).  מדרגת החיים שחי כמעט כל אדם בדורנו היא מדרגת תחילת נבואה – הלא דבר הוא!!! אם חשבנו שמסירות הנפש הולכת ופוחתת בא מבצע 'חומת מגן' והוכיח כי לא נכון הדבר אלא אדרבה הולך וגובר. הנתונים של צה"ל מדברים היום על אחוזי התנדבות גבוהים יותר ליחידות קרביות ועל מקום בבה"ד 1 ישנם 7-8 מתמודדים! ואתה עומד ותמה: וכי בדור שהמושגים הרוחניים והערכיים רק הולכים ומטשטשים כיצד זה עוד קימת ואפילו מתגברת לה מסירות הנפש? אין זאת  כי אם נס גלוי לפנינו,הופעת טבע לאומי המושל בפרטים ומובילם למדרגה זו (ועד שאתה כואב על התרופפות האחיזה בחבלי מולד ומסירתם לזרים, תמה על עובדת החזקתנו בהם עד כה מתוך מסירות נפש של לא מעט אנשים שבדעתם אף הסכימו לכך אך במעשיהם הגנו בגופם על היישובים). ועתה הגע בעצמך וראה מה בין התורה הגואלת לחברתה החבדי"ת, ולשם כך נספר שני סיפורים.
הראשון שמעתי כמדומני בשם הרב צבי טאו שליט"א, על רגע לפני יציאה לקרב במלחמת שלום הגליל. עומדת לה פלוגת טנקים ומתארגנת ליציאה והנה מגיע במסירות נפש ממש בחור חבדני"ק, רץ בין החבר'ה עם קופות צדקה ואומר: "צדקה תציל ממוות"... אלו האנשים אינם נמצאים פה כי זהו המקום הכי סימפטי להיות בו, אין כאן חשבון עבירות אישי אלא מלחמת מצווה בה זכותו העיקרית של כל חייל נובעת מעצם מסירותו ומוכנותו אליה, ואתה מציע לו קופת צדקה?!  אין כאן אלא חוסר הבנה במדרגת הדור.
השני מופיע בספרו של הרב עדין אבן ישראל 'ביאור תניא'. ב'תניא' ישנם כמה פרקים העוסקים במסירות נפש של כל יהודי, אף זה שכלפי חוץ נראה שאינו מסוגל לזה, זאת בשל האהבה המסותרת שישנה במעמקי נשמתו של כל יהודי לאביו שבשמים (ואכמ"ל). בביאורו מספר הרב כי הוא תמה לעצמו האם זו מדרגה שיש לה תפיסת מקום אף בימינו. וממשיך הרב לספר כי לאחר זמן לימד את הפרק הזה ב'תניא' באחד הקיבוצים, שם העלה את תמיהתו זו בצורה פוגענית משהו. ואז קם בחור צעיר ואמר: "ראה, אני אמנם איני מקיים תורה ומצוות אך אם יבוא מישהו ויאמר לי עבוד עבודה זרה או אהרוג אותך, איני עובד!". אמר הרב לעצמו:"קבלתי את התשובה!" ואתה קורא את דבריו, תמה ומתפלא: האם היינו צריכים לחכות לסיפור הזה לשם הוכחה כי קיימת מסירות נפש אף בדורנו?! האם חייל, בן להורים שכל הוויתם נוגדת לכאורה את מסירות הנפש על קדושת ה' העם והארץ (אנשי בידור ובוהמה), שמוסר עצמו לשרת ביחידה לגילוי ופיצוץ מנהרות בציר פילדלפי (בה השאלה אינה "האם" אלא "מתי"...) ואכן נהרג בציר זה, אינו מהוה הוכחה מספיקה לקיומו של כוח זה?! אלא שהעולה משני הסיפורים הללו הוא שבחב"ד אין התייחסות למדרגת הדור  כשלעצמה, ומה שאינו "צבוע" בצבע תורני (מסירות נפש על תורה נטו), אינו קשור לעולם הרוחני. אך החידוש של בית מדרשנו נותן כי זהו גופה של מדרגת הדור הנובעת מגדולתו העצמית הפנימית. עתה עלינו לחשוב על מהותה של הסיטואציה בה אנו מציעים לאדם, שמדרגתו היא מסירות נפש כתחילת מעלות הנבואה,  "להתקדם" אולי ולהניח תפילין...
ההתבוננות צריכה להיות הפוכה בתכלית. דווקא מתוך מדרגתו העצומה הדורשת כלים רבים בכדי להכיל את האור העצום שמאיר בה, אנו מציעים בפניו כלי ("אור קטן" בלשון הרב, שאילו לא יוכר כביטוי של אותו "כלל גדול" שהזכרנו לעיל, יִדַחה הוא מפני האורה הגדולה של ההתפרצות מכוחה של חוצפה דעקבתא דמשיחא, עיין אוהת"ש ד,ח). ועוד, אם העומד בדוכן ומציע תפילין מקשר עצמו לאיש זה מכוח הפוטנציאל להנחה או הנחת התפילין שלו בפועל, הוא מאבד את עיקר הקישור הנשמתי הראוי להתגלות בדורנו. עליו לקשר עצמו למדרגת חיים עצומה הגלומה באיש זה ולעיתים רבות מאד גם התגלתה בפועל במהלך חייו, ומתוך כך עליו לאוהבו כשלעצמו בין אם יניח ובין אם לאו, בין אם הוא מגיב בחיבה ובין אם הוא אדיש או אף עוין את הפעילות, ורק מתוך כך להציע לו להניח תפילין ולהאיר באור נפלא הנובע מתוך אותו אור של מסירות נפשו לעם ולארץ.
מכאן שמי שחזר בתשובה דרכנו יהיה בעל תודעה ציבורית מעמיקה ומחייבת יותר, יחזק את קישורו למילואים וכד'.
(אולי ננסח כך: חב"ד אוהבים יהודים ואנו אוהבים את הדור ואת היהודים; חב"ד אוהבים חיילים ואנו אוהבים את צה"ל ואת החיילים; חב"ד אוהבים את יושבי הארץ ואנו אוהבים את המדינה ואת יושביה)
הרב בקובץ א תרסט כותב כי עלינו להבהיר לדור את גדלותו ולהעמידו על עוצמתו הפנימית. כלומר, אנו לא באים אל אדם מתוך אמונה, שהייתה נכונה גם לפני אלף שנים ואף לפני מאתיים שנים, שיש לו סגולת ישראל בלבד וחוץ מזה הוא ריקן מתורה ומצוות, ואילו אנו יש בנו לפחות מעט תומ"צ, אלא אנו עומדים משתהים מול הגודל הפנימי של נשמות דורות הגאולה ומתוך כך באים להציע להם כלים הנובעים באמת מהגודל שלהם עצמם, כלים שיוכלו לגשר על הפער האדיר והמתסכל שקיים בין הגודל הנשמתי לבין דלות האמצעים לחיות על פיו בפועל. אל הגודל הזה תפקידנו לחשוף את כל אחד ואחד מישראל (במגוון דרכים) ומתוך כך לעורר אותו אל דרכי ביטויו בחיים שלמים ומלאים.
האם אין זה אומר כי עלינו לחשוב על סוג של פעילות כגון 'דוכני עם ישראל חי', דוכנים בהם מפיצים חומר הנותן לכל אחד ואחד מישראל תחושת גאווה בכך שהוא משתייך לעם ישראל? זאת ניתן לעשות בכמה צורות, ואכמ"ל.

בשולי הדברים
לחבדני"ק קל יותר להגדיר את הדברים משום שהוא יודע ש"הם" שם ו"אנחנו" כאן, וכך הוא יכול לומר גם לילדיו, אך לא כן אצלנו. אין אנו חיים בנפרד אלא פוגשים האחד בשני בצבא ובמסגרות נוספות, על כן איננו יכולים לומר כך לעצמנו ולילדינו, ומתוך כך יש לנו התמודדות גדולה ומורכבת יותר. כמו כן אנו מתייחסים בצורה שונה לחילוניות, למדע, לאומנות, לתרבות וכו' הכלליים מתוך ההבנה כי הם מכילים, בצורה בוסרית ומעורבת טוב ורע, כוחות חיים המתחדשים בעת גאולתם של ישראל והעולם כולו, ועל כן הדחייה של העולם החילוני ("האחר") אינה חדה כל כך (אמנם יש בהחלט מקום לחלק בין החילוני, שלא בהכרח מודע לחידוש זה או אחר, ואולי הוא ניגרר ונסחף, לבין השיטה אליה הוא משתייך בפועל ובה נמצא החידוש. לכן יש מקום לגעת באישיות הפרטית כשלעצמה ולעורר אותה למחשבות ולמעשים של תורה).
דווקא מתוך כל מה שנאמר לעיל, הן בהקדמה והן בגוף הדברים, עולה התביעה הגדולה לבית מדרשנו לברר, לכוון ולהוביל את המהלך של תנועת תשובה מבית מדרשנו. הגייסות כבר פועלים ומסתובבים בשטח בלא הבחנה והבנה ברורה מה התפקיד האופייני וייחודי להם. עלינו להיות אחראיים יותר ויוזמים יותר.
(בעניותי, אתן לכך דוגמה: ערב סוכות התקשרה אלי בחורה ובקשה להשתתף באופן קבוע באחד השיעורים שלי. לשאלתי מהיכן היא מכירה אותי, היא אמרה שהיא השתתפה בשיעור שהעברתי באוניברסיטה העברית. אכן העברתי מספר שיעורים שם שהאחרון שבהם היה כמדומני בחודש אדר. בתחילה חשבתי לאיזה שיעור אפנה אותה, אך לאחר מכן אמרתי לעצמי, והלא יש לך מספר טלפון של בחורה צמאה, הזמן אותה לשבת הפנה אותה לראש יהודי וכו' וכו'. המעבר מלהיות שבוי בקונספציה של "ביקשה שיעור – אתן שיעור", לשחרור ממנה וניסיון להציע (לא בוולגריות) אירוח בשבת וכד', הוא מעבר שעלינו לעשותו כבית מדרש. תנועת פנים אל פנים למשל מהווה דוגמה ליוזמה כזו שאכן מביאה בעקבותיה חוגי בית ועוד ועוד. עלינו להמשיך בכך ובדומה, אך לשמור על עקרונות היסוד שלנו.)

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry