שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת בראשית - תשס"ד

פרשת בראשית - תשס"ד

המשנה במסכת חגיגה (ב' א') מלמדת אותנו שאין דורשין במעשה בראשית בשני בני אדם. זאת משום שהתורה סתמה במעשה בראשית ודברה  רק  ברמיזות ומשלים שהרי ודאי הוא שמעשה בראשית  הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים כפשוטם איזה סתר יש כאן, וכבר אמרו במדרש " להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם א"א לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא אלוקים (אגרות ראי"ה, צא).

א"כ  נשאלת השאלה מדוע בכל אופן כתבה התורה את מעשה בראשית כדבר גלוי? מבאר הרב קוק,  שעיקר התועלת שאנו מקבלים מסיפור הבריאה הכתובה בצורתו הפשוטה היא ההבנה שלנו את ה' ואת הנהגותיו, וכיצד אנו חייבים לחיות חיים מוסריים אמיתיים. הקב"ה שנותן במשקל אפילו את הרוח שחלה על הנביאים, קבע שאותם דברים גדולים שצריך ללמוד מפרשה זו יקלטו על ידינו דוקא בתיאורים הללו של פרשת בראשית.
לפי הבנה זו ננסה להתבונן ברש"י הראשון על התורה. "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו האומות לישראל ליסטים אתם, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

מדוע בחר רש"י לפתוח את פרושו דוקא במדרש זה?  ניתן אולי לבאר, שבגלל חשיבותה ומרכזיותה של ארץ ישראל לכל התורה שהרי אין תורה כתורת ארץ ישראל, וכן כל המצוות מקבלות את ערכן השלם דוקא כשמקיימים אותן בארץ ישראל. אולם לשם ברור נקודה זו היתה התורה יכולה לפתוח בפרשת לך-לך שבה נותן  הקב"ה לאברהם את ארץ ישראל ומבטיח לו ששם הוא יעשה אותו לגוי גדול.

אמנם לפי פתיחת דברינו ננסה להתבונן בפן המוסרי שמלמדת אותנו התורה כאן, שאותו מדגיש רבי יצחק.  עם ישראל הוא עם ה' וצריך לגלות בחייו את המוסריות האלוקית שהיא עומדת בבסיס כל הבריאה. כשאומות העולם טוענות נגדינו "ליסטים אתם" ולנו אין מענה,  יש כאן חילול ה' נורא ואיום המקעקע את כל בסיס קיומנו כעם קדוש. הרי ארץ ישראל היא המקימת את חייה של האומה כאומה אחת ולא כפרטים, והיא המשלימה בנו את חיי התורה ומצוותיה, ואם כל הקשר שלנו לארץ הוא בגזל אז הכל מתמוטט.

לשם כך פותחת  התורה בבראשית ללמדנו שהקב"ה ברא את העולם, ממילא העולם שייך לו והוא נתן את הארץ "לאשר ישר בעיניו" כלשון המדרש.

הפירוש של "לאשר ישר בעיניו" אינו למי שהתחשק לקב"ה לתת כי סתם "בא לו", אלא שבנתינת הארץ לעם ישראל יש כאן יושר אלוקי. זוהי ההנהגה הישרה והנכונה שמתוך כך המגמה האלוקית והמוסרית של בריאת העולם תתממש. הפסוק שמצטט המדרש "כוח מעשיו הגיד לעמו" מלמדנו שאנחנו עם ה' (עמו). לפי הסברנו  הדגשה זו היא מהותית כי דוקא משום שאנו עם ה' אנו צריכים לדעת להשיב על שאלת הגזל.

אמנם עדיין צריך להסביר את היחס בין פשט הפסוק לבין הדרשה, שהרי בפשט הפסוק הקב"ה מלמד אותנו  את כוח מעשיו, ואילו הדרשן לומד שאנו נדע לענות תשובה לטענתם של הגויים.

אולם נראה שאדרבא הדברים שזורים אחד עם השני. אחת הבעיות המרכזיות שלנו כיום כשאנו נאבקים כה קשה על ארץ ישראל היא שחלק מהעם לא בטוח בעצמו במהות הקשר שלנו לארץ. משום כך יש לו מבוכה גדולה, ולשאלות המוסריות שעולות תוך כדי מאבק אין לו תשובה לעצמו, וודאי אינו  יכול לשכנע אחרים בצדקת דרכנו.

רק כשאנו בתוכנו נדע את האמת שהקב"ה הוא "בעל הבירה" והוא מנהיג אותה לשלימותה, וחלק מתהליך זה תלוי באחיזתנו בארץ, רק כשנלמד את תורת ה' הניתנת דוקא לעם ישראל, אז תיפתרנה השאלות לעצמנו מתוך כך נדע להשיב לאומות על שאלותיהם, וכיון שתשובתנו אמיתית ופנימית  ודאי יקבלו גם הם את התשובה.

ברפרוף  בפרשה ניתן להגיע ליאוש. הרי אמרנו שיש מגמה מוסרית אלוקית לבריאת העולם, אך מתברר שבפועל הדברים מסובכים מאוד.

אדם הראשון חוטא מיד באכילת עץ הדעת, וחז"ל מלמדים אותנו שחטאו היה סמוך ממש ליצירתו. כך דורשת הגמ' בסנהדרין  (לח:) " שתים עשרה  שעות הוי היום.... שעה רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו... תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח". הרי ששעה אחת אחרי שהקב"ה אסר עליו לאכול מעץ הדעת כבר חטא האדם.

לאחר מכן אנו נפגשים עם הרצח הראשון שנבע מקנאת אח באחיו. לאחר מכן " ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו", ומבאר רש"י "כשהיו מקשטים את הכלה ליכנס לחופה היה הגדול נכנס ובועלה תחילה".

ומעידה על כך התורה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו" (פר' ו' ה'-ו').

אולם הפסוק "זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו" (ה' א'), יתן לנו הארה על שאלתינו.

בספרא (פר' קדושים) על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" דורש ר"ע  זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה". הדברים נראים סתומים ולא מובנים, מדוע "זה ספר תולדות אדם" הוא כלל, ועוד כלל גדול יותר מאהבת לרעך כמוך.

נראה שניתן לבאר שהתורה מגדירה כאן את האדם בגדולתו ובטהרתו, שהרי הקב"ה ברא אותו בעצמו וממילא הוא אלוקי. אם נתבונן ביצירת האדם נמצא שיש שינוי בולט ושונה מאשר אצל שאר הבריאה. בכל הבריאה נאמר ויאמר אלוקים...ויהי... ואילו אצל האדם "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו (א כו' כז'). גם בפרק ב' "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים..."(פס' ג). מפסוקים אלו אנו למדים את הקשר הישיר שבין האדם לקב"ה.  פסוקים אלו נאמרו לפני שנפגשנו עם חטאי האדם, וניתן לחשוב שלאחר החטא התברר למפרע שהכל טעות וכביכול לא הצליחה הבריאה האלוקית.  לשם כך פותחת התורה בפרק ה' "זה ספר תולדות אדם", דהיינו לאחר הבריאה הראשונה  האדם ממשיך ופועל וחי בעולמנו, ואלו הם תולדותיו, וממילא יש משברים וקשיים. בכל אופן מעידה התורה "בדמות אלוקים עשה אותו" , דהיינו שלמרות הכל הכוח האלוקי הפנימי קיים בו. ממילא אין  ליפול ליאוש ולמחשבות של הבל ביחס לרוע האנושי.

לכן כל מחשבותינו ומעשינו צריכים להיות במגמה של מציאת הנקודה האלוקית הנמצאת תמיד בתוכנו גם לאחר החטא ולאחר הנפילה. מי שאינו מבין זאת יכול להגיע לדרכם של אנשי סדום המדגישים את הרע על פני הטוב, ותמיד יש להם ראיות מההיסטוריה והמציאות של ההוה. אך אנו המביטים במבט אלוקי וטהור על העולם ועל האדם, יודעים שהטוב האלוקי הטהור ינצח את הרע, ואנו מחוייבים להיות שותפים למגמה הזו ע"י התחברות לצלם אלוקים שבתוכנו ומתוך כך נצליח לחיות חיים מוסריים ואלוקיים.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry