שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת וירא - תשס"ד

פרשת וירא - תשס"ד

במבט ראשון אפשר לחשוב שתחילת הפרשה סותרת את סופה.


בתחילת הפרשה הקב"ה מתגלה לאברהם ובאמצע דברי הקב"ה אברהם מפסיק את הקב"ה כשהוא רואה שלושה אנשים ניצבים עליו, ואומר לקב"ה  "...אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" וכדברי רש"י (בפירוש השני) "היה אומר לקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים". הרי לנו שאברהם הוא בעל דעה עצמית הבוטח במחשבתו עד כדי שאומר לקב"ה שימתין לו.


מיד אח"כ נפגשים אנו עם פרשת סדום. הקב"ה מגלה לאברהם  שהוא הולך להפוך את סדום כי  "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד" וממשיכה התורה ואומרת "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע" ומבאר רש"י "מצינו הגשה למלחמה והגשה לפיוס והגשה לתפילה ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפייס ולתפילה".


הדברים מבהילים, אברהם מכין עצמו גם לדבר קשות עם הקב"ה ולשם מה? לשם הגנה על אנשי סדום הרשעים. אכן מסגנון הדברים של אברהם אנו מוצאים "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע...השופט כל הארץ לא יעשה משפט".


אם כיום ידבר עו"ד בפני בית משפט בסגנון כזה מיד יאשימו אותו בבזיון בית המשפט, ואילו אברהם לא נרתע מלדבר כך, אברהם  מקיים משא ומתן ממושך עם הקב"ה עד שהוא מבין שאין לאנשי סדום זכויות.


בשני המקרים הללו מתגלה לנו אברהם "כאדם הגדול בענקים" עומד על דעותיו  מתוך בירור עמוק ומחשבה עצמאית ומקורית.


כבר מגיל צעיר מאוד אברהם התחיל לחקור ולבדוק את משמעות החיים וההנהגה האלוקית. מגיל שלוש התחיל אברהם לחפש את בוראו ולא נרתע מלחשוב הפוך מכל העולם וזהו "אברם העברי" שכל העולם מעבר אחד והוא מהעבר השני.


תכונה זו של אברהם צריכה להיות מוטמעת באומה הישראלית, שהיא אומה המצומצמת מבחינה מספרית "ולא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם..." (דברים , כ' כז'), האומה הזו עומדת כנגד העולם כולו בדעות אחרות ובהנהגות שונות, ואם לא נדע לעמוד על האמת הפנימית- האלוקית שלנו נבלע בין העמים. (נוסיף במאמר מוסגר שגם בתוך האומה פנימה צריכים אנו לעמוד על דעתנו כמובן לאחר שבררנו את השיטות השונות והחלטנו שזוהי הדרכתה של תורה, כדברי הרמ"א (או"ח א', א') ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה').


עד כאן המפגש הראשו מסוגו עם אברהם. לעומת זה, בפרשת העקדה אנו נפגשים, לכאורה, באברהם שונה, שם אברהם מוכן ורוצה לעקוד את יצחק בלא הרהור וערעור על הצווי. אברהם מצווה לשחוט את בנו שזכה לו אחרי ציפיה רבה ועליו הבטיחו הקב"ה "ואת בריתי אקים את יצחק..." יכול היה  אברהם לשאול כיצד תקויים הבטחה זו, מדוע הקב"ה נתן לו את יצחק כדי שאחר כך יקריב אותו והאם הקב"ה "משחק" ברגשותיהם של בני האדם?


ועוד, הרי כל מגמת עבודת ה' היא לגלות את הקודש בתוך החיים העולמיים, וזהו שאברהם אמר לקב"ה "אל נא תעבור מעל עבדך", כדברי הגמ' במס' שבת (קכז'.) "אמר רבי יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה", זאת אומרת שאל לאדם לפרוש מחברת בני אדם ועשיית חסד עמם,  ולהתבודד בינו לבין עצמו בקרבתו לאלוקים. והנה כאן אומר לו הקב"ה להרוג את בנו, וכאילו אומר לו הקב"ה שאין ערך לחיים בהופעתם הארצית.


ישנם "חכמים" (בעיקר בעיני עצמם) הטוענים שאברהם לא עמד בנסיון אלא נכשל, משום שהקב"ה בעצם רצה שאברהם יתנגד לצווי העקדה ולא יסכים לבצעה, זהו שהקב"ה אמר לו "אל תשלח ידך אל הנער". דברי הבל אלו מתאימים לאנשים שכל עולמם הרוחני הוא כקוטן השכל האנושי, וכל ההחלטות  מה מוסרי ומה לא נובעות ממבט אנושי שהוא חלקי ומשתנה על פי צווי האופנה המודרנית והפוסט מודרנית. עליהם ראוי לצטט את דברי הרב קוק (בנושא שונה) "...מה נמוכים הם הגמדים, בעלי עיניים טרוטות, הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל ורושמים את קומתו אשר לעב תגיע רק כדי פשיטת ידם הקטנה ומעוף עיניים שדוק ותבלול שמו עליה מצורואם מראש המגדל יוגד להם שרואים הכוכב, מלא הוד ויפעה, מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר".


ואולם אנו יודעים שדוקא בנסיון זה אברהם מגיע לשיא דבקותו וחבורו בקב"ה ומתוך כך יזכה שתצא ממנו האומה הישראלית, אשר תשפיע מרוחה על כל גויי הארץ. לכן, תמיד אנו מתפללים לקב"ה שיזכור לנו את העקדה שהיא ביטוי לנקודת הדבקות הפנימית שקיימת בנו.


בעיון בפרשת העקדה נראה אף כאן הקב"ה רוצה שאברהם יהיה אקטיבי ולא "סמרטוט" נטול אישיות. הקב"ה מצווה "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת...והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". אם כן אין הקב"ה מגלה לאברהם על איזה הר יעקוד את יצחק, אלא אברהם צריך לחפש את המקום המתאים והמקודש לקיום העקדה. אברהם מחפש שלשה ימים ולכאורה, הוא מחכה לאמירה אלוקית שהנה הגעת להר, אולם "...ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" אם כן אין הקב"ה אומר לו מאומה אלא הוא מעצמו מבחין ומגלה את המקום.


חז"ל מספרים לנו שבאותם שלושה ימים נגלה לו השטן בדמות זקן ואמר לו "לאן אתה הולך, אמר לו להתפלל, אמר לו ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת ועצים על כתפו, אמר לו שמא נשתהה יום או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל, אמר לו, זקן, לא שם הייתי כשאמר לך הקב"ה קח את בנך, וזקן שכמותך ילך ויאבד בן שניתן לו למאה שנה. אח"כ נדמה לו ליצחק כבחור וניסה לערער את בטחונו בציווי העקדה. אח"כ כיוון שראה שלא קיבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול, כיוון שהגיעו עד חצי הנהר הגיעו מיד עד צוארו, אמר אברהם אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך, על מי יתייחד שמך, אמר לו הקב"ה חייך שעל ידך יתייחד שמי בעולם (על פי תנחומא).


שלשת הצורות שהשטן מתגלה הן צורות שונות של טענות כנגד העקדה: הזקן השקול בדעתו טוען מהבחינה ההגיונית הרציונלית, הבחור שכל ימיו עוד לפניו טוען שע"י העקדה לא יוכל לקיים את יעודו, וגם הטבע=הנהר טוען כנגד מעשה זה ובכל אופן אברהם מתוך ברור ומחשבה מגיע למסקנה שהעניין האלוקי עליון יותר וישנם מצבים כאלו שצריך למסור את הנפש על קדושת ה'. אלו המתבוננים על החיים בעין האנושית החיצונית טוענים שאין ערך עליון יותר מהחיים עצמם, אך המתבוננים בעין אלוקית על החיים, יודעים שאמנם קדושת החיים היא ערך עליון, אך ההגדרה האמיתית של החיים היא, חיים בדבקות אלוקית וחיים כאלה הממלאים את הנשמה האלוקית שבתוכנו -  הם באמת עצם החיים.


בכל אלה אברהם מתבונן משך שלושת הימים הללו ומגיע למסקנות חד משמעיות, על כן אין הוא צריך אמירה חיצונית מהקב"ה שתאמר לו כי הגיע להר, אלא מתוכו הוא רואה את ההר בודאות גמורה.


תהליך זה לא מבטל את רצונו של אברהם, אלא אדרבא מעלה את רצונו אל מקור הרצון, דהיינו הרצון האלוקי. כשהאדם יודע כי דעותיו העצמיות,רצונותיו שלו,הינם גילויים של הכוחות האלוקיים וכי הרצון  של האדם הוא השתקפות מועטה שבמועטה מהרצון האלוקי, אז הוא מגדיל ומעלה את רצונו כי הוא מתחבר ליסוד העליון והאלוקי של הרצון. זהו שאומר הקב"ה "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". אהבת ה' היא הדבקות והחיבור, אך ללא הוראה המלמדת את האדם מהן הפרופורציות הנכונות,  אין האהבה פועלת בצורה אמיתית. נמצינו למדים שכל כוחו של אברהם לעמוד על דעתו ולהתווכח עם הקב"ה אינם מתוך עזות פנים וגאוה,אלא מתוך ברור הכוחות האלוקיים שבו.


דבר זה  מוכח מפרשת סדום שם הקב"ה אומר "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ". א"כ משמע שהקב"ה בעצמו רוצה שאברהם ייטען את טענותיו בעד אנשי סדום, כי הרי תפקידו של אברהם ושל עם ישראל הוא תפקיד כלל עולמי וכלל אנושי והכל מתוך יראת ה' שמבטא אברהם בעקדה.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry