שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


פרשת אמור

פרשת אמור פותחת במצוות המיוחדות לכהנים, לאיסור טומאת מת ואם איזה נשים מותר להם להתחתן כדי למהשיך את זרע הכהונה. התורה פונה אל כלל ישראל " וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך אני ה' מקדישכם" (פכ"א פ"ח)

הגמ' במס' יבמות (פח) דורשת "מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו" ופירש רש"י שם
"מנין שאם לא רצה הכהן להתקדש מטומאת מת ומנשים פסולות שתכהו וקדשו בעל כרחו ת"ל וקדשתו" נמצנו למדים שקדושת הכהונה היא ענין לאומי לכלל האומה ולא מצוה פרטית לקומץ אנשים ולכן מוטלת עלינו החובה לדאוג שהכהן יחיה על פי ההלכות שמתאימות לקדושת הכהונה שלו.

בנוסף לכך אנו מצווים לכבדו בגלל מעלתו, וכך דורשת הגמ' בגיטין (נט) "תנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון (ומבאר רש"י - בכל דבר של כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש) ולברך ראשון (בסעודה) ולטול מנה יפה ראשון".

א"כ התורה בפסוק זה קובעת מאיתנו שני דברים, הראשון למנוע מהכהן מלהתחלל, והשני שאנו חייבים לכבדו בצורה פוזיטיבית.

התורה מנמקת את הצורך לקדש את הכהן משום "כי קדוש אני ה' מקדשכם" לכאורה היתה התורה צריכה לכתוב כי קדוש אני ה' מקדשם – את הכהנים. אלא כאן מלמדת אותנו התורה שאין הכהנים קבוצה מיוחסת ונפרדת משאר חלקי האומה, כמו שבאמת קיימות קבוצות כאלה באומות רבות שבני הקבוצה המיוחסת עושים כל שעולה בראשם ואין איש יכול להתנגד להם (ובדרך אגב נוסיף שאין מציאות זו רק בחברות הנשלטות ע"י דיקטטורים או מלכים אלא גם בחברה הדמוקרטים ישנם שווים וישנם שווים יותר, ודי לחכימא). באה התורה ומלמדת אותנו שכל קדושת הכהן נובעת מקדושת עם ישראל שה' קידש אותנו כאומה, וברגע שהכהנים יבדילו את עצמם ככת עליונה וכקבוצה נפרדת הם בעצם שומטים את הבסיס של קדושתם. כשהכהנים מחוברים לקדושת כלל האומה אזי הם יכולים לבצע את תפקידם "כשליחי צבור" וממילא יפעלו מתוך ענוה גדולה ורצון עליון לגמול חסד עם כולם.

התורה פותחת את פרשתנו "אמור אל הכהנים בני אהרן" , ואינו מובן מה התורה מתכוונת באמרה בני אהרן, הרי ברור שהכהנים הם בני אהרן. ומביא רש"י בשם חז"ל שלומדים מכאן שאף בעלי מומין הם בקדושת הכהונה

לפי דברינו אולי נתן להסביר שהתורה מדגישה שהכהנים הם בני אהרן וצריכים ללמוד מדרך אביהם שכל הנהגתו היתה מתוך ענוה וצניעות וכל דאגותיו היו לטובת אחדות ושלמות הצבור, וכמו שמלמדנו הלל הזקן "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" כמו כן מצינו כשמת אהרן כתוב "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (במדבר כ' כ"ט) ומבאר רש"י האנשים והנשים לפי שהיה אהרן רודף שלום, לכן בכו עליו כולם בלא יוצא מן הכלל. א"כ מדגישה לנו התורה שקדושת הכהנים נובעת מהכלל וענינה לטובת הכלל כמו אהרן שכל בניו צריכים ללמוד מדרכו.

כך מצינו אצל בני עלי שהנביא כותב עליהם "ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'" (שמואל א' פ"ב י"ב) וכל זאת משום שהם ניצלו את מעמדם ולקחו מהשלמים שהעם הקריב גם חלק שלא מגיע להם, ועוד נהגו הם לעכב את היולדות שהיו מביאות את קרבנם לשילה (כך לפי פירוש חז"ל) שזוהי התנהגות שרירותית מתוך התנשאות. הנביא מתנבא עליהם נבואת חורבן "הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מראת זקן בביתך", ובמקומם יעלה כהן אחר "והקימותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה..."

בפסוק ו' נאמר "קדושים יהיו לאלוהיהם ולא יחללו שם אלהיהם". שוב מצינו את ההדגשה שכל ההתקדשות של הכהנים תהיה רק לשם ה', וכך מבאר הנצי"ב "שכל התקדשותם תהיה לשם שמים והיינו שיהיו מצוינים במדות טובות ובצניעות, לאפוקי שלא יהיו מובדלים מאנשים בדבר שאין בו קידוש שם שמים ואין זה אלא גאוה והתרברבות".

רק אנשים בעלי מידות נעלות המתבטלים אל מול הכלל וההולכים בדרכו של אהרון הכהן הם באמת ראוים להיות שליחי הצבור ומנהיגיו הרוחניים.

הכהנים העובדים בבית ה' ומקריבים את הקרבנות חייבים לחיות על פי התבוננות פנימים על החיים ולא על פי חיצוניותם, בלא התבוננות זו הקרבנות יכולים להפך לעבודה פולחנית טכנית וחיצונית, לעומת זה כשחיים על פי התוכן הפנימי אז הקרבן הוא המקרב אותנו לקב"ה והוא המעלה את כל המציאות אל מקורה.

אחת התופעות המשפיעות ביותר על כך שנסתכל על המציאות רק בבחינה החיצונית היא המות, שהרי לפני רגע היה אדם שיצר והשפיע והיה מלא חיוניות ועתה הכל נדם ואין כלום, מתוך כך יש שמגיעים למסקנה שכל הגדרת החיים היא החלק המתבטא והמתגלה.

אולם הבנה זו שטחית היא ובטעות יסודה שהרי ההגדרה האמיתית של החיים היא בנשמתנו ובפנימיותנו, ולכן צדיקים אפילו במיתתם קרוין חיים כיון שחייהם היו קשורים לדברים הנעלים מעל ההגדרות העולמיות והחמריות ומעל עניני גופו, ודברים אלו אינם נפסקים כלל במיתת האדם אלא אדרבא הם מתעלים כשמתבטלים כוחות הגוף המגבילים.

וכך כותב הרב קוק ב"אורות הקודש" ח"ב "המות הוא חזיון שוא טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קורים מות הרי הוא רק תגבורת החיים" זאת אומרת שטומאת מת באה להוציא מלבנו את השקר שהכל נפסק עם המות. הרי ידוע לנו שהמות הוא תהליך המעלה את האדם לשלב גבוה יותר (הכל לפי מעשיו בעולם הזה).

וממשיך שם הרב קוק ומבאר "הכהנים מתעלים בקדושתם מהקשבה שקרית זו (שהמות הוא חדלון מוחלט), שאי אפשר להמלט ממנה כל זמן שהממשל הכזבי שולט בעולם כי אם בהעברת העינים מהמחזה המביא את רשמי ההטעאה הללו אל הנפש, ולכן "על כל נפשות מת לא יבוא".

מבאר הרב קוק שההשפעה של המות על תפיסת העולם החיצונית היא כל כך חזקה, לכן הכהנים שהם משרתי ה' חייבים להתרחק מהמת ולכן אסרה עליהם התורה להטמא למתים.

באמצע הדינים המיוחדים לכהנים כותבת התורה "לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת" דינים אלה נוהגים גם בישראל ולאו דוקא בכהנים, א"כ מדוע הדגישה התורה איסורים אלה בכהנים.

הרש"ר הירש מבאר שרבים טועים לחשוב שהאלוהים הוא אלוהי המות ולא אלוהי החיים, והוא שולח את המוות למען ירא ממנו האדם. הקורח קרחה או השורט על המת הוא נושא על בשרו את אות המוות ולטועים הללו זה נראה כסמל דתי אולם כהני ישראל הם כהנים לאלוקי החיים המשחרר והמחיה המקים את האדם לרצות בחירות ולחיות חיי נצח, אין הוא מורה לאדם כיצד למות אלא איך לחיות חיי חירות שלא מתוך שיעבוד גופני, איך יחיה האדם בכל רגע מחיו חיי נצח בעבודת ה'.

א"כ למדנו שהכהן – המנהיג צריך לגלות את הקדושה הפנימית ומתוכה לחיות חיים שלמים וטהורים.

בסוף הפרשה מסופר על אותו "בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי" שמקלל את ה'. פרשה זו היא הנגוד המוחלט ללמוד שלמדנו מהכהנים, החינוך כותב על לאו דברכת ה', משרשי המצוה לפי שמתרוקן האדם במאמר הרע ההוא מכל טובה וכל הוד נפשו נהפך למשחית והנה הלא נחשב כבהמות, כי באותו דבר ממש שהבדילו השי"ת לטובה ובו נעשה אדם והוא הדבור שנבדל בו ממיני הבהמות, מבדיל הוא את עצמו לרעה ומוציא עצמו לגמרי מכל גדר הדעת ונעשה כשרץ נמאס ונאלח"

לאדם יש נשמה וכוחות רוחניים גדולים שאותם צריך הוא לבטא ע"י הדבור. כשאדם מקלל את ה' ח"ו הוא מנתק עצמו מהאמת של חיו.

נמצינו למדים מראשית הפרשה ומסיומה את המעלה העליונה של חיים המחוברים לפנימיות האדם, ואת השלילה הנוראה של הניתוק מהפנים, ואנו נתבעים לחיות חיי קדושה וטהרה שהרי "כי אני ה' מקדשכם".
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry