שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת ניצבים וילך

פרשת ניצבים וילך

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל... לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך, כורת עמך היום...ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת..."
 
פרשת ניצבים היא סיום הברכות והקללות שבפרשת כי תבוא. הקללות מסתיימות ב"והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה". יכול הטועה לחשוב שישנה אפשרות שעם ישראל ישאר כעבדים ושפחות לאויבים וממילא יתבטל מהיות לעם, על כך מבטיחה לנו התורה " אתם ניצבים היום", התיצבות היא עמידה מתוך עצמה בכל כוחות החיים ולא מתוך כפיפות קומה ועליבות, אומרת לנו התורה שהברית שהקב"ה כורת איתנו היא המחזקת אותנו ומעמידה אותנו כעם. בנוסף לזה מבטיחה לנו התורה ש"לא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת" אל תחשבו  שהברית הזאת היא זמנית, אלא " כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ....ואת אשר איננו פה עמנו היום", הברית הזאת היא נצחית ולא תתבטל לעולם, א"כ ודאי  שהמציאות שעם ישראל נמכר לעבדות היא מציאות חולפת שכל מגמתה להחזיר אותנו לעמידה האיתנה שלנו.
 
שאלו רבים כיצד יכולה להיות ברית גם עם אנשים שלא עומדים בשעת כריתת הברית, וכיצד מחייבת קבלה שקבלו האבות את הבנים.
מו"ר הרב צבי יהודה קוק הדגיש שלא מצינו בשום מקום שאנו כרתנו ברית עם הקב"ה אלא רק הקב"ה כורת עמנו ברית ואין זו ברית הדדית. הברית האלוקית היא יצירה אלוקית והיא המציאות המוחלטת של עם ישראל  שכך הקב"ה ברא אותנו. ברית זו היא עם העם כולו במובן המקורי האחדותי והאלוקי. אין עם ישראל אוסף של פרטים שהפכו לכלל, אלא  מהכלל נובעים כל הפרטים, אותו כלל הוא כנסת ישראל ונשמת ישראל. מתוך כך כל מי שנולד כיהודי טבועה בו הברית האלוקית במהות היצירה שלו ואין הוא יכול להחליט שאינו רוצה לכרות את הברית כי היא אינה תלויה בבחירתו.
וכך כותב הרב קוק (משפט- כהן)" הנה בספר העקידה בפר' נצבים מאריך הוא לבאר את תוכן הברית שכרת הקב"ה עם ישראל בערבות מואב, שהוא בנוי על יסוד סילוק הבחירה מהכלל כולו, ולדבריו (של בעל העקידה) לא נאמר הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים כ"א על הפרט, אבל כלל ישראל רשם שיש כריתות ברית על קיומו כן יש כריתות שלא יעזוב, בכלל, את ברית ה', ולא ראיתי מחכמי ישראל הגדולים מי שחולק עליו בזה"
 
הסבר זה הוא מנחם מאוד את האומה בשעה שהיא נמצאת במצב של חולשה, כי מובטח לנו שלא יצליחו אויבינו להכניע אותנו הן במובן הפיסי והן במובן הרוחני ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם...
 
אולם מתוך תפיסה זו יכולים לחשוב בטעות שאין ערך למעשה האישי והפרטי, ואין תוקף למחשבות הסוביקטיביות, כי הכל נחתך ונפסק במסגרת הכלל.
תחושה זו יכולה להקטין את היחיד ולגרום לו לחיות חיים אדישים ופסיביים שבהם לא יממש את כוחותיו. על כך אומרת לנו התורה שאמנם "אתם ניצבים היום כולכם" דהיינו כלל האומה, אך מיד התורה מפרטת "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם ,כל איש ישראל". לכל אחד יש תפקיד מיוחד וכוחות מיוחדים בתוך מסגרת כלל האומה. וכל אחד יתן את הדין לפי כוחותיו הסוביקטיבים.
 
נמצינו למדים את היחס הנכון בין הכלל ליחיד. מחד הביטחון בנצחיות האומה ומאידך מיצוי הכוחות האישיים של כל אחד ואחד.
תופעה שלילית נוספת שיכולה להיוצר מטעות בהבנת היחס בין הכלל ליחיד היא, שהרי הכלל מובטח שלא יעזוב את ברית ה' , ממילא היחיד יכול לעשות ככל העולה על רוחו ואין זה מעלה או מוריד. זהו שהתורה כותבת על אלה הפונים מעם ה' אלוקינו ואומרים "והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך..." על זה אומרת התורה"לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא"...
 
הראשון שחשב שהיחיד יכול לעשות כהעולה על רוחו היה עכן. בכיבוש יריחו יהושע מצוה "והיתה העיר חרם וכל אשר בה לה' ", אולם עכן מעל בחרם. "ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם..., על כן במלחמת העי עם ישראל נס מלפני אנשי העי " ויכו מהם כשלושים וששה  איש וירדפום לפני השער עד השברים ויכום במורד..." (יהושע פז').
 
חז"ל (סנהדרין מג:) מלמדים אותנו שאין זו הפעם הראשונה שעכן מעל, שהרי עכן אמר "...אמנה אנוכי חטאתי לה' אלוהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ", "אמר רבי אסי אמר ר' חנינא מלמד שמעל עכן בשלושה חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר וכזאת וכזאת עשיתי...". לכאורה שיטתו של עכן הוכחה כנכונה שהרי בפעמיים הראשונות שמעל לא קרה לו כלום ולפיכך חשב שגם הפעם לא יקרה לו כלום כי הוא כאיש פרטי יכול לחיות על פי רוצונותיו. מעניין שהמקום שעכן מחביא את השלל הוא בתוך האוהל, ואם היה לו חשש שיחפשו את המועל הרי הוא מפליל את עצמו מיד, א"כ מדוע דוקא באהל האישי שלו הוא מחביא את השלל? אולי ניתן לומר לפי הסברנו שעכן טען שברשות היחיד הפרטית שלו הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ולכן הוא מביא את השלל אל אוהלו.
 
ממשיכה הגמרא בסנהדרין לברר מדוע לא נענש עכן על המעל שמעל בימי משה, אומר ר' אלעזר בר' שמעון "לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן". רק בארץ ישראל עם ישראל חי את נשמתו הכללית בשלמות ולכן כשיחיד מהעם חוטא אומר הקב"ה ליהושע "חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציויתי אותם...", וכך מבאר הרב קוק בספרו אורות "הנשמה הכללית של כנסת ישראל אינה שורה באיש הפרטי כי אם בארץ ישראל,ותיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית מפני האור הגדול של הנשמה הכללית הנכנסת לתוכו". רק בארץ ישראל אנו יכולים למלא את היעוד הגדול שלנו כאומה המגלה את שם ה' בעולם, ואז גם היחידים מתגדלים מכוח הכלל ויכולים לבטא את כשרונותיהם המיוחדים.
 
בפרשת וילך מצוה אותנו התורה על מצות הקהל"...מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות... תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם". הרמ' (הל' חגיגה) כותב "שחייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם ולשמוע באימה ויראה וגילה ורעדה כיום שניתנה בו בסיני... שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שלוח הוא להשמיע דברי הא-ל".
 
כשעם ישראל מגיע לארצו ומתפזר בארץ וכל אחד נמצא בחלקת נחלתו יש חשש שנקודת הכלל תלך ותתמסמס במשך הזמן והתורה תהפך לעניין פרטי ואישי, לשם כך מצוה אותנו התורה אחת לשבע שנים להתכנס בבית המקדש ולעבור כצבור חויה דומה לחוית נתינת התורה והמלך שהוא נציג האומה כולה קורא את התורה. כך חוזרת האומה לאחדותה המקורית והעליונה ולאחר מכן כששוב חוזר כל אחד לביתו הוא מצליח לחבר בהרמוניה אמיתית את רוח הכלל עם ביתו האישי והפרטי.
תהליך זה של חיבור אמיתי של כנסת ישראל והיחיד הוא תהליך תשובה. אמנם לא בחטא פרטי זה או אחר אלא זוהי תשובה מקורית המשפיעה על כל החיים הצבוריים והיחידיים. דוקא בגלל גודל התהליך הוא מסובך מאוד וממילא יש בו עליות וירידות.
 
תהליך זה אנו עוברים בדורותינו החוזרים להתנחל בארץ ישראל וכל אחד מאיתנו מצווה לפעול עם א-ל ולעלות את רוח האומה ואת רוחו הוא והכל בחיבור שלם.
 
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry