שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת ראה - תשס"ד

פרשת ראה - תשס"ד

"והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל"(יא,כט).
משה מצווה מצווה את ישראל שעם כניסתם לארץ הם יתייצבו בהר גריזים ובהר עיבל והכהנים והלווים ביניהם בעמק יאמרו את הברכה והקללה, וכולם יענו אמן. כך מתארת המשנה במסכת סוטה (פ'ז', ה'), "כיוון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים והר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני ממרא...שישה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלווים והארון עומדים למטה-באמצע. הכהנים מקיפים את הארון,והלווים את הכוהנים וכל ישראל מכאן ומכאן... הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ואלו ואלו עונים אמן,הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה,ואלו ואלו עונים אמן... עד שגומרים ברכות וקללות".
הברכות והקללות חייבות להאמר בלשון הקדש  וכדברי המשנה (משנה ב') "ואלו נאמרין בלשון הקדש...ברכות וקללות".וצריך להבין מדוע הקפידה התורה פה שיהיה  בלשון הקדש.
התורה כתבה את המקור המדוייק ששם צריך להערך "הטקס", "הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני ממרא" (פס' ל').לעומת זה, בהמשך הפרשה התורה מעלימה את מקום בית המקדש,וכך נאמר "כי אם על המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם.לשכנו תדרשו ובאת שמה"(י'ב, ה'). ועוד נאמר"והיה המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם בו לשכן שמו שם..." (יב', יא). ושוב "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך..." (י'ב, י'ד)."כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו..."(י'ב, י'ח),"כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם.."(י'ב, כ'א), "...תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'.(י'ב, כ'ו)."...כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם...(י'ד, כד), "...והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו"(י'ד,כה) ועוד בפרק ט'ו, כ' ובפרק ט'ז, פס' ו',ז',יא,טו וט'ז.
 דבר זה תמוה מאוד, מדוע דוקא את המקום המקודש שעליו ייבנה בית המקדש העלימה התורה.
בראש הפרשה למדנו שהברכה והקללה תלויים בנו,אם נשמע בקול ה' תהיה לנו ברכה וחס וחלילה אם נסור מן הדרך אשר ה' מצווה תהיה קללה. לימוד זה אנו חייבים לבטא עם כניסתנו לארץ ישראל בעומדנו על הר גריזים והר עיבל. במדבר כשעם ישראל חטא הוא נענש מיד,וכשהלך בדרך ה' אז הוא קיבל את הטוב האלוקי. אולם בארץ ישראל ששם סדרי החיים הם טבעיים ולא תמיד רואים באופן גלוי את הקשר האמיתי בין קיום התורה לברכה או ח"ו ההיפך,קיים חשש שאם יארע שעל אף שקיימנו מצוות בכל אופן תהיה בצורת וכדומה,או אם לא נשמור את דרך ה' ובכל אופן תהיה שנה מבורכת, שמתוך כך נזניח את הדרך הטהורה האלוקית.
על-כן מייד בכניסתנו לארץ אנו מדגישים שבאופן עמוק, אם כי לעיתים נסתר, המקיים את התורה הוא ברוך והעובר עליה הוא ארור.
הר גריזים והר עיבל מבטאים את הבעיה שהעלנו לעיל. הרי הר גריזים= הר הברכה הוא הר פורח ומלא ירק,ולעומתו הר עיבל = הר הקללה הוא שומם. לכאורה דבר זה מלמדנו שהטבע הוא הקובע שהרי מדוע כאן יש פריחה ושפע ובצד השני הסמוך לו הכל שומם, הרי לא שייך פה מעשה טוב או רע. על כן דווקא על שני ההרים האלו אנו מודיעים לעצמנו ולעולם כולו שהעין פנימית,היא העין האלוקית, יודעת להבחין בשפע התלוי במעשנו אם לטוב או למוטב,ושלא יחשבו הדורות הבאים שהדורות הראשונים היו תמימים ופתיים ועל כן קיבלו עליהם לעבוד את ה',אלא האמת שדווקא מתוך התבוננות עמוקה בקורה לנו בארבעים שנות המדבר ובכניסה לארץ אנו מכריזים שהטוב והברכה תלויים במעשה האדם.התבוננות זו היא התבוננות בשורש הנסתר והראשוני של העולם,בשורש של בריאת העולם והמשך קיומו האלוקי בכל רגע,וכמו שאנו מתפללים ,"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
 כידוע הקב"ה ברא את העולם בדיבור "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה'א'),וכשהקב"ה אמר את המילה "אור" נברא האור. אמירה זו היתה בלשון הקדש ועל כן המילה "אור" היא המהות של האור, ולא רק הסכמה חיצונית של בני אדם כדי שכולם יבינו איש את רעהו. על כן הברכות והקללות חייבות להאמר דווקא בלשון הקדש המפגישה אותנו עם המקור האלוקי של בריאת העולם ורק כך אנו מבינים ש- "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'...והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה'..."(י'א,כז,כח).
הרמב"ם (מורה נבוכים ג',מה) מבאר מדוע העלימה התורה את מקום המקדש בשלושה הסברים. האחד- " כדי שלא יחזיקו כל העמים וילחמו עליו מלחמה קשה כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם. השני שלא ישחיתוהו כשהוא בידיהם ויהרסוהו ככל יכולתם. והשלישי, והוא ההסבר החשוב מכולם, כדי שלא יבקש כל שבט שיהיה זה בנחלתו ויכבוש אותו ותהיה שם מחלוקת וקטטה."  
אנו נלך בדרך אחרת. כידוע עקידת יצחק היתה בהר המוריה מקום מקדשנו, גם בעקידה הקב"ה לא מגלה לאברהם את המקום המדוייק אלא אומר לו"...ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך" (בראשית כב', ב'). לאחר שאברהם הולך שלושה ימים ובהם ודאי מחפש הוא את ההר ומחכה לשמוע את הדיבור האלוקי אשר יאמר לו שהגיע אל המקום, אז "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"(פס' ד'). אברהם "רואה ענן קשור על ההר"(רש"י),הוא רואה  באופן ודאי את המקום ע"י גילוי השכינה שעליו. נמצינו למדים שהקב"ה מעלים מאברהם את המקום כדי שאברהם בעצמו ובכוחותיו יחפש וישתדל למצוא את הר המוריה,ורק ע"י ההתאמצות אברהם מגיע לגילוי ודאי, לגילוי של ראיה.
הספרי בפרשתנו(פרק יב) אומר:"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם,דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומוצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד (תהילים קלב')"זכור ה' לדוד כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב,אם אבוא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב...".  ומבאר המלבי"ם "בכל מקום קורא מקום המקדש מקום אשר יבחר ה',כי נתוודע ע"י ידי נביא שהוא מקום הנבחר.ובכל זאת מצאנו שדוד דרש אחרי המקום ולא המתין עד שבא אליו נביא ולמד זאת ממה שכתוב לשכנו תדרשו,שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר, ולימד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו וידרשו אחריו,ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה."
הרמב"ן ( במדבר טז' כא) מבאר שהמגיפה שהיתה בימי דוד(שמואל ב' פר' כד) על שמנה את העם "היתה עונש על ישראל בהתאחר ענין בית הבחירה שהיה הארון הולך מאהל לאהל כגר בארץ, ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה את הבית לשמו כדבר שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה,עד שנתעורר דוד לדבר בימים רבים ולזמן ארוך". מהדברים הללו אנו למדים את הצורך שלנו להשתדל בעצמנו "ולחפש את ירושלים". התורה מעלימה את מקום המקדש כדי שאנו נתאמץ לגלותו. החיפוש הוא לא רק טכני, למצוא את המקום במובן הגיאוגרפי, אלא זהו תהליך פנימי של התחברות נפשית ורוחנית אל המקדש ואל העבודה המיוחדת (שלעיתים נראית לנו רחוקה וסתומה מאיתנו). תהליך זה דורש מאיתנו עומק מחשבתי טהרה רוחנית ותיקון שלם של המידות,כאותו תהליך שאברהם אבינו עובר בשלשת הימים כשהלך לעקוד את יצחק, כשבסופם  כשאברהם עומד בניסיון הקשה והגדול מכל הניסיונות,מתברר "כי אתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".עם ישראל עבר אלפיים שנות גלות שתפקידם למרק ולתקן את פנימיותנו, ועתה מצווים אנו לעלות קומה ולהתחבר לעבודת המקדש, בעיקר דרך לימוד עיוני ורוחני של המקדש והעבודה שבו.

כמו שלמדנו בתחילת הפרשה שהברכה והקללה תלויים במעשינו וכדברי רבי אליעזר ( דברים רבה ד/,ג') על הפס' ( איכה ג',לח) "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב",אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה",כך גם בית המקדש ייבנה בעז"ה, כשנדרוש אותו ונרצה בבנינו. ומפורסמים דבריו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי בחתימת הספר "גם מי שמעורר בלב בני האדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב את בוא תקוותנו, כמו שנאמר,"אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד,כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו",זאת אומרת, ירושלים לא תיבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry