שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת האזינו - תשס"ה

פרשת האזינו - תשס"ה

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (לב' א'). אומר המדרש (מו' י' ב') "ברא הקב"ה שמים וארץ שיהיו מקלסים אותו, מנין? שנאמר "השמים מספרים כבוד א-ל", כיון שבא משה שיתק אותם, מנין? שנאמר "האזינו השמים". מדרש זה אינו מובן. אם הקב"ה ברא את השמים והארץ על מנת שיקלסו אותו מדוע משה משתק אותם ומונע מהם למלא את תפקידם? והיאך גוברת ידו של משה על המגמה האלוקית של השמים והארץ והרי זוהי תכונתם הטבעית וכך בהם נבראו?
 
גם אצל תלמידו של משה, יהושע, מוצאים אנו מעין זה. למדנו במדרש תנחומא (אחרי מות, ט') "אתה מוצא בשעה שעמד יהושע, ועשה מלחמה בגבעון, מה כתוב שם, "אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וגו'". ביקש יהושע לשתק את החמה אמר לו , שמש בגבעון דום, שכל זמן שהוא מקלס יש בו כוח להלך. דמם עמד. אמר לו השמש ליהושע, יהושע, וכי יש קטון אומר לגדול ממנו דום, אני נבראתי ברביעי ובני אדם בשישי, ואתה אומר לי דום. אמר לו יהושע, בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן, אינו אומר לו שתוק? ואברהם אבי הקנה לו הקב"ה שמים וארץ. אמר לו השמש וכי אתה גוזר עלי שאדום אמר לו הן. אמר לו, וכיון שאני שותק מי יאמר קלוסו של הקב"ה. אמר לו, דום אתה ואני אומר שירה בעבורך, שנאמר, אז ידבר יהושע, ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה".
 
מדברים אלו למדים אנחנו שהטבע מקלס את הקב"ה אך הקלוס שעולה מישראל המחוברים בשלימות לתורה הוא גדול יותר. דבר זה למדים  אנו ממזמור יט' בספר תהילים "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". זהו הפסוק שממנו למד המדרש שהשמים מקלסים את הקב"ה. המהר"ל (תפארת ישראל פב') מדגיש, שיש מתחילת המזמור שבעה פסוקים המלמדים את השבח שיש לקב"ה מהנהגת הטבע. הפסוק השמיני הוא "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". זאת משום "שהנהגת הטבע נברא בשבעת ימים ואילו התורה היא מעל הטבע והיא מדרגה שמינית. על פי טעם זה מזמור אשרי תמימי דרך (קיט') שהוסד על התורה, יש בו שמונה אלפ"א בית"א (=בכל אות מהאלף בית יש שמונה פסוקים), שהתורה היא מדרגה שמינית שהיא על הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית".
 
כוחו של משה לקלס את הקב"ה בקילוס עליון הגורם לשמים לשתוק נובע  מההקשבה המיוחדת של משה. כך מלמדנו המדרש (בר' י' א') "אמר הקב"ה אם הטית אזנך לתורה כשתבוא לפתוח בדברי תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך כשם שהטית אזנך לשמוע דברי תורה. ומהיכן את למד ממשה רבנו שע"י שהטה אזנו לתורה בשעה שבא לפתוח בד"ת נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו דבריו. מנין, ממה שקרינו בעניין האזינו השמים ואדברה". לכאורה אינו מובן כיצד ההקשבה של האדם גורמת שאחרים יקשיבו לו, ודאי שאינו מובן כיצד הקשבתו גורמת לשמים להקשיב ? כשנשים לב ללשון המדרש יתבהרו הדברים. המדרש מדגיש את הטית האוזן "ישנה שמיעה חיצונית בלי כוונת הלב והיא איננה מתיחסת לעצם האדם שהוא כלל האדם אלא לאוזן בלבד שהיא אבר פרטי. השמיעה הפנימית בכוונת הלב היא מתייחסת לכלל האדם" (שם משמואל תרע"ג). זאת אומרת שהשמיעה העמוקה והפנימית גורמת זהות בין השומע לדברים הנשמעים. משה רבנו הוא מאזין פנימי, משום שהוא בעל ענוה. הוא מסויר את המחיצות הסוביקטיביות והופך להיות כלי שלם המקבל את האור האלוקי, את אור התורה. הוא תורה והתורה היא הוא. לעיל ביארנו שהשבח והקילוס הנובע מהתורה גדול מהקילוס של הטבע, על כן כשנפגשים עם משה, עם התורה המאירה, כולם מקשיבים לאמת הגדולה ואפילו השמים והארץ.
 
בפסוק מד' נאמר, "ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, הוא יהושע בן נון". מבאר רש"י, "שבת של דיוזגי (= שני זוגות) היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה. העמיד לו משה מתורגמן ליהושע שיהא דורש בחייו, כדי שלא יאמרו ישראל בחיי רבך לא היה לך להרים ראש. ולמה קוראהו כאן הושע, לומר שלא זחה דעתו עליו, שאעפ"י שניתנה לו גדולה השפיל עצמו כאשר מתחילתו". באותו היום שיהושע מקבל את המינוי כמנהיג האומה הוא משפיל עצמו והוא ממשיך להתנהג כתלמיד של משה רבנו ועל כן נקרא הושע ולא יהושע. היינו מצפים לעתה הוא ירצה להוכיח לכולם שיש לו חכמה ועצמה וממילא הוא רואי להנהיג את ישראל, אולם יהושע נוהג ההפך, הוא ממשיך להאזין ולהקשיב כתלמיד לפני רבו. על כך יהושע מתדבק בתורה והתורה בו וממילא האור שהוא משפיע הוא גדול כל כך שכל ישראל נשמעים להנהגתו, וגם הטבע נשמע לו "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון".
 
ראוי שמנהיגי ישראל ילמדו ממשה ויהושע שההנהגה תלויה בענוה והקשבה ולא ח"ו בגאוה ודורסנות ובמניפולציות פוליטיות כאלו ואחרות. וד"ל.
 
כיום אנו מתלבטים כצבור כיצד נוכל להשפיע על האומה. יש שהתיאשו והחליטו להסתגר ולהתנתק במידה זו או אחרת מהמסגרות הלאומיות. אולם הרוצים להנהיג אומה אסור להם להתיאש, ואם איננו מצליחים להשפיע על אחרים, סימן הוא שצריך להוסיף הקשבה וענוה ומתוך כך דבקות יותר פנימית ושלמה בתורה. מתוך כך ודאי השפעתנו תפעל על כולם.
 
אחרי שמשה ויהושע מדברים את דברי השירה באזני העם הם מוסיפים "ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום, אשר תציב את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת" (לב, מ' ו'). ראשית הם תובעים מהעם שכל הדברים יכנסו אל הלב ולא ישארו בגדר הוראות טכניות. שתהיה האזנה לא רק שמיעה. ודאי שתביעה זו ממשה ויהושע צודקת שהרי הם עצמם מקיימים שלמות את ההאזנה לתורה והפנמה של התורה ללב החיים.
 
הם מוסיפים "אשר תצוום את בניכם לשמור...", דהיינו אם הדברים יכנסו אל לבכם אז ממילא תצליחו לצוות את בניכם לשמור את דברי התורה. אך יש כאן תוספת דברים. לא מספיק שהמשפיע חי את התורה בפנימיותו, אלא הוא צריך לחשוב על המקבל.
 
אינו דומה הדור המבוגר לדור הצעיר ואינו דומה איש פלוני לאדם אחר. צריך לדעת לנתח בעומק את המושפעים, כי אחרת כל הנסיונות שלנו להאיר ולהשפיע יכולים להיות לשוא. אך גם אם אנו חיים את התורה וגם ניסינו להבין את השומעים עדיין אין בחינוך תוצאות מיידיות. משה משוה את דבריו כמטר וכטל, "יערוץ כמטר לקחי תזל כטל אמיתי..." (פס' ב'). הגשם היורד על הדשא והעשב לא משפיע בצורה גלויה אלא לאחר זמן רב, ואילו במבט קרוב אין שום שינוי ניכר בגידולים. כך גם עבודת ההנהגה והחינוך היא לטווח ארוך, מי שמחפש תוצאות מיידיות יתייאש.
 
אנו כצבור נדרשים לחיות חיים אמיתיים של תורה, ולהבין בעומק את כוחות הדור ואת שורש בעיותיו ומתוך כך נוכל כולנו יחד לגדול ולצמוח בתהליך הגאולה שאנו נמצאים בעיצומו. אך אנו נדרשים לסבלנות כי ההתעלות היא איטית ולא ניכרת מיד, אך אין ספק שהגאולה השלישית לא תפסק ובעז"ה תלך ותתגלה בשלמותה.


הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry