שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת ויקהל

פרשת ויקהל

מאת הרב דני איזק

 

פעמיים מצמידה התורה את איסור עשית מלאכה בשבת למלאכת המשכן,בפרשת כי תשא ובפרשתנו. ננסה להבין מה מלמדת אותנו התורה בזה.מהסמיכות של בניית המשכן לאיסור מלאכה בשבת לומדת הגמרא במסכת שבת שכל מלאכה שהייתה במשכן אסורה היא בשבת, וזהו המקור לל"ט אבות מלאכות האסורים מדאורייתא. הלכה נוספת הנלמדת מסמיכות זו היא שאין בנית המשכן דוחה את השבת. א"כ יש לימוד הדדי בין השבת למשכן וזה מלמדנו על הקשר המהותי שביניהם.

 

העושה בשבת שני אבות מלאכה בשוגג מתחייב שתי חטאות, הלכה זו נלמדת מהנאמר בפרשתנו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום שבת" ודורשת הגמרא במסכת שבת (ע.) הבערה לחלק יצאת (כך נפסק להלכה), שהרי נאמר "לא תעשה כל מלאכה" ובכלל פסוק זה גם איסור הבערת אש, ולמה כתבה התורה זאת בפסוק מפורש בפני עצמו, אלא להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבים עליה בפני עצמה, אף שאר האבות חייבים עליהם בפני עצמם. זאת אומרת שאם עשה את כל האבות בשוגג יתחייב שלושים ותשע חטאות.

 

צריך להבין מדוע התורה בחרה ללמד דין זה דוקא מאיסור הבערת אש ולא בחרה אב מלאכה אחר.
יש החושבים שערכו של אדם נמדד על פי מלאכתו ויצירתו המעשית וככל שהוא פועל יותר בעולם הוא מוציא מהכוח אל הפועל את כוחותיו וממילא מממש את יעדו. אנשים כאלה שייכים למגזרים

 

"יצרניים".לעומתם ישנם הלומדים תורה ולנים בעמקה של הלכה יומם ולילה, אנשים אלה הם "טפילים" שהרי "מאי מתהני לן רבנן" (מה מועילים לנו החכמים).

 

לפי תפיסה זו השבת ענינה סוציאלי ,שהרי לא ניתן לעבוד שבעה ימים רצופים וכדי שהאדם יהיה יעיל במלאכתו חייב הוא מנוחה של יום אחד.

 

אמנם תפיסה זו בטעות יסודה. ההסתכלות על המציאות והחיים שווים את ערכם רק באותה מידה שהם אלוקיים. תכונה זו מונחת בעומק אפיו של עם ישראל כי כך יצר=בחר אותנו הקב"ה.

 

סגולה זו של האומה אין חיי החול יכולים להוציא מן הכוח אל הפועל בגלל מהומת החיים המעשיים, ויש צורך פנימי לתת רווח והפסקה מהטרדות הנובעות מחיי היצירה המעשיים. הפסקה זו היא השבת באה שבת באה המנוחה. הנפש מתחילה להשתחרר מהכבלים החומריים שהייתה כבולה בהם בששת ימי המעשה, ואז מתחילה היא להוציא לפועל את תכונותיה האלוקיות, ואז מגלה הנפש את עצמותה ומהותה.
לפי זה השבת היא התכלית והמגמה של החיים, ולכן השבת היא "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה".

אמנם אנו נמצאים עדיין בעולם הזה, ובעולמנו האדם צריך לעבוד ליצור ולחדש, אך כל זאת מתוך חיבור לתכלית=לשבת.

 

תפיסה זו מתבררת במלאכת הבערת אש. האש היא מהכוחות היותר חשובים ומרכזיים ביכולת האדם לשכלל ולפתח את עולם. (החשמל גם הוא לאש נחשב, והרוב המוחלט של פיתוח העולם תלוי בו). לפי חז"ל אדם הראשון במוצאי שבת לקח שני אבנים ודפק אבן אחת בשניה ויצאה אש. א"כ זוהי ההמצאה הראשונה שהאדם חידש בעולם.

 

במוצאי שבת אנו מברכים בורא מאורי האש בגלל המצאה זו של אדם הראשון. אמנם סידור הברכות בהבדלה אינו מובן שהרי אנו מברכים בורא מאורי האש, ואח"כ המבדיל בין קודש לחול וכו' ולכאורה היינו צריכים להקדים את ברכת המבדיל שמדגישה את ששת ימי המעשה והשבת שלאחריהם שיחד הם שבעת ימי בראשית שבהם ברא הקב"ה את עולמנו רק אח"כ צריך לברך על אש שהרי רק אחרי שהקב"ה גמר לברוא את עולמנו בא האדם והמציא את אש.

 

אולם חז"ל לימדונו שגם פעולת האדם ביצירת האש קשורה לשבת האלוקית. מלאכת האדם בששת ימי המעשה היא המשך למעשה אלוקים בבריאת עולם ,ומתוך כך מעשה האדם מקבל ערך אידיאלי ורוחני. לכן הברכה על אש באה כהמשך לשבת ורק לאחריה מבדילים. השבת מבטאת את אלוקיותה של המציאות "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ומעשה האדם הוא המשך ישיר לפעולה האלוקית שבבריאה. (הסבר זה הוא עפי' הרב קוק).

 

אמנם כדי שפעולות האדם יהיו המשך לבריאה האלוקית חייב הוא לשבות בשבת ממלאכת היצירה ולהתחבר אל המקור האלוקי ע"י הקשבה פנימית אליו וזאת ע"י הפסיביות המתבטאת במנוחה, וא"כ מתברר לנו שימיי המעשה יונקים את כוחם מהשבת.

 

החיי אדם בתחילת הל' שבת כותב "שבת קודש הוא האות הגדול והברית שנתן הקב"ה לישראל למען ידעו כי ששת ימים עשה ה' כל מה שברא בשמים ובארץ ושבת ביום השביעי,והוא יסוד האמונה לידע שהעולם הוא מחודש... וציותה התורה לזכור בכל יום ויום את השבת כמו שכתוב זכור את יום השבת לקדשו, ור"ל להיות זוכר תמיד את שבת כדי לקדשו ולענגו... ולכן כשמונים מנין הימים יהיו מונים על שם השבת דהיינו יום ראשון בשבת וכו' כי קדושת השבת היא נמשכת לכל יום כי היא המרכז האמצעי שכל ימי השבוע יונקים ממנו. ולכן ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, סופר שבעה ימים ומקדש השביעי בקידוש והבדלה.
מדברים אלו למדנו שבכל ימי החול יש צד של קדושה מתוך החיבור שלהם לשבת, וכך האדם מישראל חי בכל חיו חיי קדושה.

 

כשהתורה רוצה ללמדנו על חובת השביתה בשבת ועל חומרת איסור מלאכה, מלמדת אותנו זאת כמלאכת ההעברה שהיא היצירה הראשונה של אדם וכוחה בפיתוח העולם עצום, וחייבים לשבות בה בשבת ולהתחבר למקור האלוקי, וממילא אנו לומדים גם על שאר המלאכות.

 

את המשכן אנו בונים וא"כ זוהי יצירה אנושית, ואנו בונים אותו בחומרים ארציים ואח"כ חלה הקדושה כמו שלמדונו חז"ל "שבונים בחול ואח"כ מקדישים", ויכול הטועה להפריז בחשיבות מעשה האדם אל מול המקור האלוקי. למניעת טעות זו אוסרת התורה לבנות את המשכן בשבת, ברומזה לנו שקודם נבין את היסוד האלוקי של המציאות שמתוכו אנו פועלים ויוצרים. זהו הלימוד שהשבת מלמדת על המשכן.

 

אמנם יש גם לימוד מהמשכן על שבת .איסור מלאכה בשבת הוא בשבת הוא "במלאכת מחשבת" דהיינו מלאכה בעלת חשיבות שאותה אסור לעשות בשבת מדאורייתא. הגדרת המלאכה החשובה מתחילה מהקודש-מהמשכן, כי ההתבוננות שלנו היא מהפנים אל החוץ מהקודש אל החול, לכן הגדרה של מלאכה בשבת היא ע"פ מלאכת המשכן.

 

כל מגמת חיינו היא לבטא בפועל את האידיאלים האלוקיים ומגמה זו מתברכת בחבור של השבת והמשכן.
חז"ל במס' ברכות (נה) אומרת שבצלאל ע"ש חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה ואמר להפך עשה ארון כלים ומשכן, א"ל בצלאל למשה הרי מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים שמא אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים.אמר לו משה שמא בצל - א-ל היית וידעת.

 

מצינו ב' הסתכלויות מחד משה מקדים את התכלית של המשכן דהיינו הארון, ומאידך בצלאל מדגיש את הסדר המעשי שקודם בונים את המשכן.

 

משה הוא איש החכמה ולכן מדגיש הוא קודם כל את השלמות של המשכן ולכן מקדיש את הארון, ואילו בצלאל הוא בעל רגש טבעי הוא בעל הכשרון האומנותי שאצלו הדגש על ההרמוניה המתגלה במציאות ולכן מקדים את המשכן.

 

אמנם ב' בחינות אלו צריכים להתגלות, ולכן מחלד יש את צווי משה, אך מאידך בפועל בצלאל הולך בדרכו, אך מתוך ידיעה וחבור להדרכה האידיאלית של משה.

 

כשנדע לחבר את כל מהלך חיינו הגלויים אל המקור הקדוש והנסתר ונזכה גם לבנין המקדש שמבטא חיים קדושים אלו בשלמות.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry