שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת מצורע

פרשת מצורע

מאת הרב דני איזק
 
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו..." אמר ריש לקיש זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע. (ערכין ט"ו:) ועוד למדנו שם "אמר ר' יוסי בן זומא כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו".
 
כידוע הצרעת איננה מחלה רגילה כמו שחשבו הנוצרים ורבים אחרים, אלא היא ביטוי של קלקול פנימי באדם שהק"בה רומז לו שישוב בתשובה.
 
הוכחות רבות ניתנו לכך ונביא אחת מהן,בפר' י"ג פסוק י"ב- י"ג נאמר "ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו   ועד רגליו... וטהר את הנגע כלו הפך טהור הוא". אם הצרעת היא מחלה זיהומית שמדבקת ודאי שאם בכל גופו של החולה נמצאת  צרעת צריך להרחיק אותו מידית מהחברה, ואילו כאן דוקא כשמתחיל הוא להרפא אז שולחים אותו מחוץ למחנה כמו שנאמר "וביום הראות בו כל בשר חי יטמא". מבאר הנצי"ב שאם אדם הדרדר בלשון הרע ובעונות נוספים שגורמים לצרעת באים סימני הטומאה לגלות אזנו שישוב בתשובה ויתרפא, אבל ישנם מצבים שהאדם הדרדר כל כך והוא איננו מסוגל להקשיב למסר האלוקי שמתבטא בסימני הצרעת אין טעם לטמא אותו ולשלחו מחוץ למחנה. זהו שכתבה התורה "וטהר את הנגע". לא האדם טהור אלא הנגע טהור כי הוא לא חזר בתשובה. אולם כשמתחיל להראות בשר חי זהו סימן שהאדם החל להתעורר בתשובה מעתה יש טעם בכל התהליך של המצורע בדיני הטומאה והטהרה שבאה בסוף.
 
גם רש"י בפירושו מקשר בין הנגעים למעשי האדם וכך הוא כותב: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פיטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו דברים שמפטפטין תמיד בציפצוף קול, ועץ ארז- לפי שהנגעים באים על גסות הרוח, ושני תולעת ואזוב- מה תקנתו ויתרפא ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב." רש"י שדרכו לבאר את התורה בדרך הפשט, מוסיף את דברי המדרש הנ"ל, כדי ללמדנו שמחלת הצרעת היא  מחלה רוחנית המתבטאת בסימני טומאה, ואיננה מחלה כשאר מחלות העור, פירוש זה הוא פשט המקרא ולא דרש.
 
לשון הרע הגורמת לצרעת, חמורה היא מאוד בעיני חז"ל. הגמרא בערכין דורשת  "אמר ר' יוחנן בשם ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר". ועוד שם "תנא דרבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלוש עברות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים".
 
שנו רבותינו דורו של אחאב כולם עובדי ע"ז היו וע"י שלא היו בהם דילטורין (בעלי לה"ר) היו יוצאים למלחמה ונוצחים אבל דורו של דוד אפילו תינוקות שהיו בימיו עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט פנים טהור ומ"ט טמא, ואחר כל השבח הזה היו יוצאים למלחמה ונופלים, לפי שהיו בהם דלטורים" (ילק"ש מלכים א, יח' – ס' ?????????.)
 
צריך להבין למה ראו חז"ל בלשון- הרע עבירה כל- כך חמורה. מה שונה עבירה זו מעברות אחרות. ברור שחברה שמדברים בה לשון- הרע היא חברה שמתפוררת כי כל אחד חושש לפעול שמא הוא יטעה ואז, ילעגו לו בראש חוצות. ולא רק שלא יפעל אלא פעמים רבות כשיפעל יהיו כל פעילויותיו חיצוניות ופופוליסטיות כדי שיזכה לאהבת ההמונים, כך החברה תלך ותתמוטט. (כל זאת בניגוד לתפיסה "המודרנית" הרואה בעיתונות ובזכות הציבור לדעת את אחד מאשיות החברה. אמנם יש מקום לעיתונות תוך שמירת הלכות לשון הרע אך לא בצורתה העכשוית).
 
תפקיד עם ישראל הוא לגלות את שם ה' בעולם ולשרש את המינות. תפקיד זה יוכל  להתממש בחברה מאוחדת  כשכולם פועלים מתוך אידאלים טהורים ואמת פנימית טהורה. כשיש בעלי לה"ר החברה מתפוררת והחיצוניות המזוייפת משתלטת על החיים. ממילא אנו מועלים בתפקידנו האלוקי בעולם, ואנו נחשבים ככופרים בעיקר וכעובדי ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים.
 
ניתן לבאר את חומרת לשון הרע גם במובן האישי יותר.
 
ביצירת האדם הראשון נאמר "... ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". (בראשית ב',ז') ומתרגם אונקלוס שנפש חיה היינו רוח ממללא, דהיינו הדיבור.  אכן כותב שם רש"י שהאדם נתוסף בו דעה ודיבור.
 
א'כ הגדרת האדם והמיחד אותו זה הדיבור והדיעה. לאדם יש מחשבות עמוקות וטהורות ותפקידו בעולם לגלות את אותן המחשבות ואת האות המיחדת אותו בתורה, שרק הוא יכול לגלותה, וע"י כך יוסיף  אור חדש בעולם. הכלי שבעזרתו הוא ימלא את תפקידו הוא הפה והדיבור.
 
נוסף על כך, כל יכולת המחשבה שלנו קשורה בדיבור שהרי א"א לחשוב בלא מילים, אפשר אמנם לדמיין דברים, אך לחשוב מחשבות מופשטות ומורכבות אפשר רק ע"י מילים (לכן, חרש אילם פטור מכול המצוות  כי הוא איננו מסוגל להבין ולחשוב.
 
 וכן בחברה שאוצר המילים בה רחב יותר, רמת המחשבה המופשטת גבוה יותר).
 
בעלי לשון הרע לוקחים את הכלי המגדיר את האדם ופועלים איתו לקלקול ולשלילה, א"כ הם מבטלים את עצמם מלהיות אדם. לכן אומרים לנו חז"ל שהמספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, שהרי כל אחת מהעבירות הללו מבטלות אחד משלושת הכוחות שמרכיבים את האדם . האדם מורכב מגוף, נפש ושכל. ע"ז מבטלת את השכל, גילוי עריות כשהאדם נכשל בהם, מבטל הוא בזה את צד הגוף שבו  מצד השתלטות הגופניות והחומריות על האדם  נכשל הוא בעריות), ובשפיכות דמים מבטל הוא את נפשו שהרי "הדם הוא הנפש".
 
בשעה שהאדם מדבר לשון הרע הוא מבטל את עצמיותו האנושית בבת אחת ולכן שקולה עבירה זו כנגד ג' העבירות החמורות ביותר.
 
אדם שמכיר ומאמין בקב"ה יודע שנשלח לעולמנו לשם תפקיד ומגמה אלוקית שיוכל לממשה בכוח הדיבור. כשהוא מדבר לשון הרע הוא אומר בכך שאין מי שאומר לו מה לעשות והוא ישתמש בכוח האדם שבו לפי חשקו ורצונותיו וממילא הוא ככופר בעיקר.
 
נמצינו למדים חומרת לשון הרע הן בעניין היעוד הציבורי והחברתי שלנו והן בבטול תפקידנו האישי.
 
מפורסמים הפסוקים בתהילים ל"ד "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה,סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו". ומביא המדרש (ויקרא ט"ז,ב') מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מי רוצה לקנות סם חיים ורבים רצו לקנות ממנו. ר' ינאי היה יושב ועוסק בתורה, שמע את ההכרזה הזו, אמר לו(ר' ינאי לרוכל) בוא עלה אלי ומכור לי את הסם, ענה לו הרוכל לא אתה ולא שכמותך זקוקים לסם הזה. בכל אופן הפציר בו ר' ינאי הוציא לו הרוכל ספר תהילים והראה לו את הפסוק "מי האיש החפץ חיים", ומה כתוב לאחר מכאן "נצור לשונך מרע... סור מרע ועשה טוב". אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע כמה הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע.
 
רבים שאלו מה התחדש לר' ינאי בדברי הרוכל שלא ידע קודם לכן.
 
ניתן לבאר שבקריאה פשוטה הפסוק"נצור לשונן מרע ושפתיך מדבר מרמה" הוא רק השלב המקדים שהרי כולו רק שב ואל תעשה, א"כ חיים אין כאן אלא רק שלילת המות. רק בפסוק הבא " סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו" מוצאים את השלב השני של עשיית של הטוב, וא"כ  לכאורה רק אז יש חיים.
 
בא אותו רוכל ולימד את ר' ינאי שאדרבא הפסוק הראשון המלמדנו "נצור לשונך מרע וגו'" הוא סם החיים. כי כשאדם מבין את ערך הדיבור ותפקידו בחיי  הציבור והיחיד ממילא מחשבותיו ומעשיו יהיו אך לטובה וודאי שיעשה טוב ויבקש שלום.
 
אולי דוקא הרוכל ההולך ממקום למקום ובוחן חברות שונות ויחידים רבים, הוא זה שעמד על חשיבות שמירת הלשון ובכך זכה אפילו ללמד את ר' ינאי יסוד חשוב זה.
 
לפי דברינו, שלשון הרע היא לא רק שוללת אלא גם אקטיבית וחיובית ונותנת לנו סם חיים, ניתן להבין את דין התורה בטהרת המצורע.  הבאנו לעיל את דברי רש"י שהמצורע נזקק לציפורים לפי שהוא פטפט דברי לשון הרע. אחת משתי  הציפורים הוא שוחט אל כלי חרס על מים חיים, ואילו את השניה, אחרי שטבל אותה יחד עם הארז והשני תולעת בדם הציפור השחוטה, ישלח על פני השדה.
 
ללמדנו שאין אנו רוצים "לשחוט" את כוח הדיבור אלא אנו רוצים לדחות את הדיבור המקולקל הנובע מגסות הרוח דהיינו הרוח בצורה חומרית, שהוא מנצל כוחות רוחניים לעניינים גסים ושפלים. גסות רוח זו מסמל הארז הגבוה מכל העצים. ואנו רוצים להשתנות ולחיות חיי ענוה וטהרה המסומלים בשני התולע ובאזוב. מתוך כך נצליח לחיות חיים שלמים ולהיות פועלים ועושים אך טוב בכל מקום ע"י הכוח האלוקי שבדיבור. לכן שולחים את הציפור על פני השדה, דהיינו בכל שדרות חיינו, אך עתה בקדושה וטהרה.
 
בעז"ה כשנשמור על שמירת הלשון בחיינו הפרטיים והציבוריים ה' יהיה בעזרנו וננצח במלחמותינו שהם מלחמות ה' כבימי אחאב.     
 
 
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry