שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת שמיני

פרשת שמיני

מאת הרב דני איזק
 
"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" (ט' א'). "הוא היום השמיני למילואים, הוא ראש חודש ניסן שהוקם המשכן בו ביום" (רש"י).
 
הרב קוק בפתגמיו על החודשים ("מגד-ירחים") כותב על חודש ניסן, "משכן א-ל וחרות עולם, יחדו יעשו אביב עם". האביב מבטא את ההתחדשות של המציאות הטבעית, האילנות מלבלבים והפרחים פורחים בשלל צבעים. אדם המחובר לעולם הסובב אותו חש בתוכיותו כוחות רעננים וחדשים הזורמים בו, וגם העם כולו יכול להגיע לפסגות רוחניות חדשות בתקופה זו. התחדשות זו טומנת בחובה גם סכנות שהרי צריך לדעת לנתב את הכוחות לפעולות אמיתיות וקדושות ולא לעשייה סוביקטיבית וקטנה.
 
נדב ואביהו היו בעלי כוחו אדירים כמו שביאר רש"י על הפסוק "ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד..." (י', יג') "...אמר לו משה לאהרון, אהרון אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך,עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". מתוך העצמה הזו באה התלהבות אדירה לעבודת ה' ועל כן "הביאו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם" (י' יא'), אולם כיון שהקב"ה לא ציוה, אש זו היא אש זרה האסורה. תגובתו של אהרון היא "וידום אהרון", דממה וקבלת הדין מתוך תודעה עמוקה באמת האלוקית המתגלה בעולמנו גם בגבורה ודין וגם בחסד וברחמים. תגובה זו מלמדת אותנו יסוד חשוב בעבודת ה', במקדש ומחוצה לו, שאין לנו "תביעות" מהקב"ה אלא רק בקשות שה' בטובו הגדול יטיב לנו וע"י כך יתקדש שמו בעולם ותתגלה שכינתו, רק בצורה זו אנו נעשים כלים טהורים המסוגלים לקלוט את השכינה שתשכון בתוכנו.
 
רש"י (ט' כג') מבאר "כל שבעת ימי המילואים , שהעמידו משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבנו, כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל, לכך אמר להם "זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" (ט', ז'), אהרון אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו". הקשה על זה ה"שם משמואל" "איך אפשר שיהיה אהרון כדאי וחשוב ממשה והרי הכתוב מעיד (דברים לד') "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" והכתיב נמי (במדבר יב') "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" וא"כ היה משה עניו יותר ממנו. עוד קשה מהגמ' בחולין (פט.) האומרת "גדול שנאמר במשה ואהרון יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב "ואנוכי עפר ואפר", (היינו שאין להם מציאות כלל), והנה השווה את אהרון למשה ששניהם לא היתה בעיני עצמם מציאות כלל, וא"כ צריך להבין את דברי הכתוב "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה".
 
כדי ליישב קושיות אלו מלמד אותנו ה"שם משמואל" שישנם שני מינים של ענוה, יש מחמת שיודע ומרגיש שפלות עצמו, ויש ענוה שעל אף שיודע מעלתו מ"מ לעומת הידיעה וההשגה בגדלות האלוקים נחשב הוא בעיניו כאין ואפס. מהסוג השני מוצאים אנו את רב יוסף שהגיב על הכתוב במשנה בסוטה "משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא", אמר לו רב יוסף לתנא, לא תתני ענוה דאיכא אני (אל תשנה ענוה שהרי אני ענו) (סוטה מט:), שאף שהיה יודע מעלותיו ושהוא עניו, מ"מ לא היה תופס מקום בעיניו להקרא שיש לו מציאות בצד מסויים. בשני הסוגים של הענוה נבדלו אהרון ומשה. משה ידע את מעלתו שהרי הוא זכה למה שאף אדם אחר לא זכה והוא בעצמו כתב בתורה את מעלותיו "והאיש משה עניו מאוד", "ולא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ומ"מ באשר השיג בגדלות האלוקית יותר מכל אדם אחר היה יודע שמציאותו האישית אינה נחשבת יותר ממציאות של אדם אחר ונחשב בעיניו כאין וכאפס. אולם אהרון היה רואה את שפלות עצמו והיה בעיניו שפל עד התכלית, וודאי שלאחר חטא העגל היה החטא קבוע במחשבתו, כעניין שנאמר "וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נא') וכדברי הרמב"ן שהמזבח היה נדמה לאהרון כעגל. א"כ מחד היו שניהם שווים בענוה וכדבריהם "ואנחנו מה" אך מאידך ישנו הבדל ביניהם. עכ"ל לשון ה"שם משמואל"
 
למדנו בתנחומא (שמיני ג') "לכך נאמר "ויהי ביום השמיני" שבכל שבעת הימים שהיה משה בסנה אמר לו הקב"ה לך בשליחותי והוא אמר לו "שלח נא ביד תשלח", אמר לו הקב"ה אני אומר לך לך, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח, חייך, למחר אני פורע לך, כשיעשה המשכן תהא סבור בעצמך שאתה משמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך קרא לאהרון שישמש, לכך נאמר "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו".
 
ממדרש זה למדים אנו את מהות הענוה של משה, שעל אף שהכיר את אפסותו מול האלוקים בכל אופן עמד על שלו והכיר במעלותיו. תכונה זו מתאימה למנהיג האומה, הוא חייב ללכת מתוך עצמה ובטחון המצטרפים לענוה.  מדה זו מצינו  אצל משה גם  בחטא העגל כשהקב"ה מודיע לו "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים" (שמות לב, ז') מיד "ויחל משה את פני ה' אלוקיו...", ולאחר מכן "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", זוהי עצמה אדירה המתאימה למנהיג האומה. (לצערנו ישנם כיום מנהיגים בעלי עצמה ונחישות , אך היסוד המרכזי והעיקרי של הנהגת האומה שהוא הענוה אין להם, ועל כן עושים הם טעויות חמורות בהנהגת האומה).
 
דוקא אהרון זכה להיות כהן גדול  ומידת הענוה המיוחדת שלו היא גורמת לו להיות כלי שלם לעבודת המקדש, כמו בדממה של אהרון. על הפסוק "ויבוא משה ואהרון אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם..." (ט' כג') מביא רש"י "כיוון שראה אהרון שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה מצטער ואומר יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל (כנראה, בגלל חטא העגל),  אמר לו למשה, משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מייד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל".
 
גם כאן מוצאים אנו את הענוה המיוחדת לאהרון, שעל כן בטוח הוא שבגללו אין השכינה שורה, והרי המדרש (ויקרא ט' ג') מלמדנו "בשעה שעשו ישראל את העגל,בתחלה הלכו אצל חור אמרו לו קום עשה לנו אלוהים כיוון שלא שמע להם עמדו עליו והרגוהו, ואח"כ הלכו אצל אהרון אמרו לו קום עשה לנו אלוהים כיוון ששמע אהרון כן מיד נתיירא הדא הוא דכתיב  "וירא אהרון ויבן מזבח לפניו", נתירא מהזבוח לפניו, אמר אהרון מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא עכשיו אם הורגים אותי שאני כהן יתקיים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב') "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ומיד הם גולים". נמצינו למדים שההשתתפות של אהרון בחטא העגל נבעה מאהבת ישראל העצומה שלו, וזוהי מסירות נפש עצומה של אהרון, א"כ מדוע חשב שבגללו אין השכינה שורה?  אלא זוהי מידת הענוה המיוחדת של אהרון שבגללה זכה להיות כהן גדול.
 
המעניין שמשה היה צריך להכנס עם אהרון למשכן כדי להתפלל, ומדוע לא יכול היה אהרון להתפלל על עצמו? אולם לפי הסברנו הדבר ברור, משה בצורת הענוה שלו מתאים לו להתפלל ואילו אהרון לא. אם כן  מתברר שכדי שתהיה השכינה שורה צריך לחבר  את משה ואהרון יחדיו, ורק הצרוף שלהם בהרמוניה שלמה גורם ל"ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים..."(ט' כד').
 
כשמבינים שהקב"ה הוציא אותנו לחרות עולם, ועל כן אנו עבדים לה' וכל כוחנו הוא מהקב"ה, ומחברים זאת להשראת השכינה, מתוך הבנת התהליך שהיה אז, אז זהו "האביב של העם" כדברי הפתגם של הרב קוק. רק בדרך זו נצליח ללכת בכוחות חדשים ורעננים ולא ליפול בפח הגאוה והפרטיות המטעה.
 
 כידוע סיום בניין המשכן היה בכה' בכסלו ובכל אופן הקמתו הסופית היתה בראש חודש ניסן. גם כשהגענו כבר ליום השמיני ומצפים אנו להשראת השכינה גם אז אין השכינה שורה, וישנה דחיה שדיברנו עליה, ויש את המשבר עם נדב ואביהו. התחושה של האומה בכלל ושל אהרון בפרט אמורה להיות יאוש מוחלט, שהרי לפי ה"תכנית שלנו" מזמן כבר היתה השכינה צריכה להיות שורה, וזה לא עובד לפי מחשבתנו. בזה מתברר לנו יסוד חשוב שההנהגה האלוקית היא מורכבת ועמוקה ואנו בענוה עמוקה משתדלים להבין אותה ולהתחבר אליה, ורק כך נצליח להיות פועלים עם א-ל. אם נלמד ונפנים את הדברים הללו במציאות המורכבת שלנו כיום, לא נגיב תגובות קיצוניות ומוטעות אלא נזכה להאהיב שם שמים על ידינו כדרכם של משה ואהרון.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry