שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך

מאת הרב דני איזק
 
"וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
 
חז"ל התקשו למה נכתבה פרשת הנרות כאן, ועונים הם "לפי כשראה אחרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה "חייך, שלך, גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" (רש"י בשם התנחומא)
 
הרמב"ן מעיר על הסבר זה "ולא נתברר לי למה (נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטורת בוקר וערב ובכל הקורבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יום הכיפורים שאינה כשרה אלא בו ונכנס לפני ולפנים....."
 
אולם מתוך עיון בפרשת הנשיאים ניתן ליישב את דברי רש"י. כתוב שם "...ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח" ואחר כך נאמר "ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח". לפי פשט הדברים נראה שהנשיאים סברו להקריב כולם ביום אחד וזהו שנאמר ויקריבו את הקרבן לפני המזבח, והקב"ה אמר שבכל יום יקריב נשיא אחד ולא יקריבו בבת אחת.
 
הנשיאים חשבו שבחנוכת המזבח כולם צריכים להתאחד ולא להבליט את המייחד את כל אחד מהשבטים, אך הקב"ה ענה להם שאומנם יש מקום גדול לאחדות האומה וודאי שזהו שורש כל עבודת המשכן, אך מאידך צריך לתת מקום לכל הזויות של האור הכללי, ולכן כל נשיא, שמבטא את היחד של שבטו, יקריב ביום נפרד.
 
אמנם רב המשותף על המפריד, ולכן כולם מקריבים בדיוק את אותם קורבנות, וכן נאמר "יקריבו את קרבנם", והרי היה צריך לומר יקריב את קרבנו שהרי בנשיא אחד מדובר, אלא בא ללמד שכל נשיא יקריב ביום המיועד לו בשביל כולם. (ע' בנצי"ב).
 
 כשאהרון רואה את ההרמוניה המופלאה הזו שבין הכלל והפרטים, שהכלל הוא הבסיס והמכוון, והפרטים שואבים את כוחם ממנו ולא מבטלים את יחידם, אז חלשה דעתו. הוקשה לו הניתוק של שבט לוי מההרמוניה הזו. ועוד, אם שבט לוי והכהנים הם העובדים במשכן כיצד יוכלו למלא את תפקידם שלא מתוך חיבור להקרבת הנשיאים על כל המשמעות שבזה.
 
על כך עונה לו הקב"ה שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות. המנורה שואבת את כוחה מהארון הנמצא בקדש הקדשים, אולם יש בה שבעה קנים, דהיינו יש אורות נפרדים ושונים שכל אחד עומד בפני עצמו אולם כולם מחוברים, כמו שנאמר "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" ופירש רש"י "אל מול הנר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה", א"כ כל האורות הנפרדים פונים לנקודה אחת ולמגמה אחת וממילא מתחברים.
 
עוד מוסיפה התורה "וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא...", ולכאורה אין פסוק זה במקום, שהרי כאן התורה לא מבארת את בנית כלי המשכן ומדוע פירטה התורה את צורת עשית המנורה. אלא נראה להסביר שגם כאן באה התורה להדגיש את האחדות כבסיס לריבוי. המנורה אמנם יש בה נרות שונים אך היא עשויה מקשה אחת שזהו היסוד האחד של כל הנרות.
 
בזה מנחם הקב"ה את אהרון. הנשיאים הקריבו את קרבנם פעם אחת ואחר כך לא הקריבו עוד, ואילו אהרון יעלה את הנרות בכל יום. והקב"ה מדגיש את הנרות ולא את שאר הקרבנות או את הקטורת (כהערת הרמב"ן על רש"י) משום שדוקא במנורה ובנרות מתבטאת מעלתו של אהרון על פני הקרבת הנשיאים שבהקרבתם התבטאה ההרמוניה שבין הכלל והפרטים, ובהדלקת המנורה מתבטאת נקודה זו בקביעות.
 
במנורה מוצאים אנו חיבור שבין החכמות לבין התורה. שבעת הנרות מבטאים את שבע החכמות, ובתורה נכללות כל החכמות, והתורה היא המקור לכל החכמות. כמו כן החכמות יכולות לסייע ולעזור בהבנת התורה. א"כ יש כאן הדדיות מחד התורה היא יסוד כל החכמות ומאידך החכמות מועילות להבנת התורה.
 
שתי בחינות אלו באים לידי ביטוי בפרשתנו. ההדלקה "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" מלמדת אותנו שכל החכמות פונות ועוזרות לנקודה האמצעית שהיא התורה.
 
צורת עשיית המנורה "מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא" מלמדת אותנו שכל החכמות חוצבו ממקור התורה.וכך כותב הרב קוק זצ"ל(עקבי-הצאן ע"מ קנ"ט)"כל מה שיחסר לאדם מחכמות העולם, נגד זה יחסר לו עשרת מונים מן התורה , כך אמר רבינו הגר"א לנאמני ביתו. על כן יחד עם הגברת כוח התורה מוכרחים להרחיב גם את החכמה העולמית".
 
ובספרו "אורות התורה" מסביר הרב קוק שכל אדם צריך לפעול לפי תכונת נפשו. יש אדם שנטיתו חזקה לחכמות מיוחדות והוא צריך ללכת לפי נטיתו הפנימית, ויחד עם זה יקבע עיתים לתורה, ואז יצליח הן בחכמות והן בתורתו כי יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.
 
הרמב"ן מבאר את תשובת הקב"ה לאהרון"שאתה מדליק ומיטיב את הנרות", שהקב"ה רמז כאן על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרון ובניו דהיינו חשמונאי כהן גדול ובניו".
 
הסבר זה קשה שהרי נצחון החשמונאים על היוונים היה מאורע חד פעמי ונס פך השמן אמנם נמשך שמונה ימים, אך לא מעבר לזה, א"כ מה מיחד את חנוכה שמנחם את אהרון.
 
אולם ניתן לומר שאותו נצחון של רוח ישראל המחברת בהרמוניה את הכלל ואת הכוחות הפרטיים, את התורה ואת שאר החכמות, רוח זו נצחה את רוח יון שיסודה הריבוי, המקדשת את חכמת האדם כשלעצמה ולא מתוך מקורה אלוקי, המתבוננת בכל דבר ביופי החיצוני שאין ביסודו טהרה וקדושה;בנצחון הזה קנה עם ישראל קנין פנימי לכל הדורות. אותו מאבק עם יון מקבל במשך הזמן צורות שונות אך בטוחים אנו שכוח החיים הגדול הטמון באור הצנוע של נר החנוכה, שמדליקים אנו מאז נצחון החשמונאים, אותו כוח מבטיח לנו את נצחון ישראל נצחון הקודש.
 
דרך עולמים זו מתחילה במנורה שמדליקים אהרון ובניו במקדש וממשיכה בנצחון החשמונאים על היונים וממשיכה עד עצם ימינו, וזוהי הנחמה שהקב"ה מנחם את אהרון.
 
בהמשך הפרשה מצוה הקב"ה את משה "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע המחנות". הציווי הוא דוקא בחצוצרות ולא בשופרות. השופר הוא ביטוי של הטבע, אנו לוקחים שופר של איל ואיתו תוקעים. לעומת זה חצוצרה היא ביטוי של יצירת האדם ע"י חכמות וידיעותיו המדעיות. על כן מצוה הקב"ה את משה שכדי להנהיג את העם צריך כוחות יצירתיים עצמיים, וצריך כוחות של חידוש, לכן יקהיל את העדה בתקיעת חצוצרות, אולם תמיד צריך לחבר את חידושי הטכניקה והמדע אל דבר ה' ותורתו, ולכן משה צריך לזכור שהחצוצרות מתחילות מציווי אלוקי ועל פי ההגדרות האלוקיות דהיינו איזה סוג תקיעה הם יתקעו ובכמה חצוצרות.
 
בסוף הפרשה נפגשים אנו עם ענינה של מרים שדיברה על משה "על אודות האישה הכושית אשר לקח" ופירש רש"י שאמרה מרים שמשה פירש מאשתו. בעקבות זה אומר הקב"ה על משה "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט",ועוד מעידה התורה על משה "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".
 
ענוה אמיתית אינה גורמת לאדם לחשוב שהוא "אינו שוה", אלא מבררת שכל הכוחות שיש לו הם מתנה מהקב"ה , ואז כל המעשים והיצירות של האדם הם מחוברות למקור האלוקי. ככל שהאדם ענו יותר כך   המחיצות המפרידות בינו לבין הקב"ה סרות. לכן משה הענו מכל אדם זוכה לנבואה בלי מחיצות, נבואה של פה אל פה, ורק כך יכולה תורה שבכתב להנתן לישראל.
 
אולם המענין בעניננו שמשה פירש מאשתו שלא על פי הציווי האלוקי, כמו שהגמרא (שבת פז.) אומרת שמשה פירש מאישתו מדעתו והסכים הקב"ה עימו. א"כ נפגשים אנו עם החידוש העצמי של משה ועל זה דיברה מרים, ובכל אופן היא מקבלת גערה אלוקית.
 
כיון שמשה הוא ענו ומחבר את כוחותיו וכשרונותיו אל המקור האלוקי, ועיקר דרכו והנהגתו היא מתוך הקשבה פנימית לדבר ה' המדבר אליו פה אל פה, מתוך כך זוכה הוא לחדש חידושים ולקבל עלהם אישור מהקב"ה.
 
אנו כציבור הרוצים להיות שותפים לחזרת ישראל לארצו, ושותפים לפיתוח הכלכלי והמדעי של המדינה, צריכים לקחת את אור המנורה המחברת כלל ופרט וחול וקודש והכל "מקשה אחת", ולהנהיג את אורה של תורה בכל שדרות החיים והמציאות, ומתוך כך נגיע לקידוש ה' וגילוי שמו בכל המציאות מעליוני העליונים ועד תחתוני תחתונים והכל באחדות אחת המאירה את אור ה'.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry