שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת במדבר

פרשת במדבר

 מאת הרב דני איזק

 
"וידבר" ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני לשנה השנית לצאתם מארץ מצרים".
 
ספר במדבר הוא ספר הדרך שבו עם ישראל יוצא למסע ארוך "במדבר הגדול והנורא" (עפ"י דברים א') בדרכו לארץ ישראל.
 
ההליכה במדבר מסוכנת פיזית. האורבים המתנכלים להולכים שם, בעית המים במדבר הצחיח ,העקרבים והנחשים הרוחשים במקום.
 
מסוכן מזה היא הבעיה הנפשית-רוחנית של האדם היוצא משגרת חייו שבהם הוא יודע לקראת מה הוא צועד, והנה הוא נמצה במקום שהנסתר מרובה על הגלוי. במצב כזה המתח הנפשי גובר והאדם עלול להדרדר, והכוחות המוסריים שכבר קנה בשבתו בביתו יכולים להרס.
 
בנוסף לכך יכול להרגיש היוצא לדרך תחושת "חופש ושחרור" שהרי אין יותר מסגרת מחייבת ולכאורה עכשיו הכל "מותר", והיצרים החומריים שלו עלולים להשתלט על חייו.
 
וכך מצינו בגמ' ( מס' ברכות כ"ט:) "לא תרתח ולא תחטא, לא תרוי ולא תחטא, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא, מאי המלך בקונך, אמר ר' יעקב אמר רב חסדא זו תפילת הדרך. (פירוש-לא תכעס ולא תחטא, לא תשתכר ולא תחטא ...) ומבאר הרב קוק שהאדם צריך לשמור את המוסר והמדות שרכש בעמלו מכל הסתערות של כוחות ורגשות, כי כל הסתערותומצב חדש מביא הריסה גם לכוחות המוסריים שכבר קנה. ע"כ חובה להשמר מהכעס, כי הכעס יהרוס את קנינו המוסרי הקודם וממילא יחטא. בדומה לכך היא ההשתכרות הגורמת להתרגשות העלולה לאבד ציורי המוסר והיראה . ויותר משני אלה יכול להזיק לאדם מצב חדששניגרם על ידי חילוף מקומו, כמו שרואים הרבה אנשים שמדרגתם המוסרית נפחתת בעקבות החלפת מקום מגוריהם או יציאתם לדרך, על כך כשאתה יוצא לדרך תתכונן מראש לקראת השינויים שתוכל הדרך לגרום לך, ולכן "המלך בקונך", דהיינו תמשיך עליך ציורי יראה לאהבת ה', וחיזוק הכוח המוסרי שבך, כך שיוכל לעמוד איתן גם במצב הנדודים בדרך, וזה עיקר מטרת תפילת הדרך.
 
המדרש רבה (בראשית פ"י ג') על הפסוק "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" דורש "שפסוק זה הוא כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ".
 
למדנו שרק שעם ישראל הגיע לארץ ישראל שזה מקומו הקבוע, רק אז הוא מואר באור החיים, ועד אז הוא נחשב כנמצא בחושך. וכמו שהערנו שיא החושך הוא בהליכה במדבר, וכדברי חז"ל ( אבות ה',ד') "עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה במדבר שנאמר וינסו אותו זה עשר פעמים ולא שמעו לקולו" ובאמת מיד עם תחילת מסעם במדבר הם מתאוננים רע באזני ה', ואז "ותבער בם אש ה'..."(פר' י"א), אחר כך פרשת המרגלים ופרשת קורח ועוד חטאים.
 
כהכנה ליציאת עם ישראל לדרך נאמרו הברכות והקללות שבסוף חומש ויקרא, שעל ידם תבין האומה את הגודל של החיים על פי דרך ה', ואת העליבות והמסכנות של מי שאינו שומע בקול ה'. מתוך כך תתרומם האומה לקבלת עול מלכות שמים ועול מצוות בעומק החיים, וע"י כך יהיה אפשר לעבור את חושך המדבר על אף כל הסיבוכים , ולהגיע לאורה של ארץ ישראל.
 
מתוך הבנת הדברים הללו יש כאלה החושבים שעדיף להישאר במקום הקודם שבו אנו מכירים את "השטח", ולא כדאי להיכנס לניסיונות שאינם מוכרים. אומנם עם ישראל מוכרח לזוז, הוא מוכרח להתקדם כדי להוציא לפועל את כוחותיו. האנושות כולה והמציאות כולה תובעת את התקדמותנו כדי שיתגלה שם ה' בעולם על ידינו.
 
גם בתקופתנו, תקופת ראשית צמיחת גאולתנו, עם ישראל יוצא לדרך, מחשכת הגלות לאורה של ארץ ישראל. דרך זו טומנת בחובה סיבוכים גשמיים ורוחניים שקטני אמונה המתבוננים במציאות בראיה חיצונית (וממילא זו ראיה קטנה) מגיעים ליאוש ולהרמת ידים, ומתוך כך גורמים מבוכה רבה. המסקנה שלהם היא "שאין ברירה " כי צריכים להיות ריאלים.
 
אולם המתבונן במציאות בראיה פנימית, מבין שכדי להגיע לשלמות החיים של האומה, צריך לגייס את כל כוחותיה ולעבור ניסיונות כואבים שעל ידם ומתוכם יתגלה האור השלם.
תהליך כזה עברה האומה בראשית יסודה בהנהגת משה ואהרון, ועם כל הקשיים והנפילות הם הביאו את ישראל לעבר הירדן.חויה זו חרוטה עמוק בלב האומה, כי הרי כבר "בילדותה" של האומה קנינו קניין פנימי ועמוק האומר לנו שיוצאים לדרך ומנצחים.
 
כחלק מההכנה לדרך מופיעה המפקד של כלל ישראל.
 
המנין הוא "במספר שמות לגולגולתם". אומר המדרש רבה "אמר הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה כמה במשפחתך כמה בנים יש לך אלא כולם יהיו עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם".
 
א"כ המנין מלמדנו את ערכו וחשיבותו של כל אחד ואחד, ושתכונותיו וכשרונותיו מיוחדים הם דווקא לו ורק הוא יוכל לגלות את הנקודה האלוקית שבתוכו. כך יהיה כשתגיע העת לעמוד בניסיונות, כל אחד מהאומה יתרום את חלקו וביחד נוכל להתגבר ולצאת מהמשברים. זהו שהתורה מצווה "שאו את ראש כל עדת בני ישראל..."שאין התורה כותבת תספור את בני ישראל אלא "שא את ראשם",כי המנין ענינו לגדל את אישיותו של כל יחיד מישראל.
 
אמנם כשמנשאים את ראשם של היחידים אפשר לגרום פיזור כוחות כי כל אחד מדגיש את עצמיותו ופרטיותו (כמו שרואים תהליך דומה בחברה הישראלית כיום), ואז יצא שכרנו בהפסדנו. למנוע בעיה זו חייבה התורה "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו". כשאדם נותן "כופר הוא מפנים שישנה בעיה בהתנשאות הראש,ומתוך כך לא יגיע לגאוה ולניתוק מהמגמה של האומה כולה יחד.
 
דרך נוספת שתמנע את ניתוק היחיד מהכלל היא צורת החניה והנסיעה. עם ישראל כולו מקיף את המשכן הנמצא באמצע כמו שנאמר "איש על דגלו באותות לבית אבותם חנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו". וגם במסע המחנות אנו מוצאים "....כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם" (ב', יז').
 
המשכן הוא המקום שבו מרוכזים כל הכוחות של האומה ולכן ניתן להקריב בו קרבנות צבור. כך שכל יחיד תמיד יזכור ששורש עבודת ה' שלו, שלימות עבודת ה' שלו, הכל תלוי במשכן השייך לאומה כולה, וממילא אינו יכול להתנתק מהכלל.
 
צורת החניה ומקום השבטים מתחיל מיעקב. וכדברי רש"י "באותות לבית אבותם – באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר ויעשו בניו לו כאשר ציום".
 
עם ישראל נקרא על שמו של יעקב. יעקב עצמו היה אחד אלא שגילוי כוחותיו בא ע"י שני עשר שבטי י-ה. יעקב לפני מותו מברך את כל אחד מבניו בברכה בפני עצמה, אמנם חשש יש שע"י הברכה הפרטית יפרם מארג הכלל, ולכן מצוה אותם יעקב להתאחד סביב מטתו כדי שיתחברו לשורש האחד, כמו שהוא אצל יעקב עצמו.
 
לכן גם במדבר שהתנשאו השבטים והיחידים כדי לעמוד בנסיונות הקשים המצפים להם, הם צריכים להתאחד באותה צורה סביב המשכן.
 
גם בפיזורנו בגלות החשוכה תמיד צריך לכוון את לבו כנגד א"י, כך אומרת הגמ' בברכות ל., שנא' והתפללו אליך דרך ארצם נמצא כל ישראל מכוונים את ליבם למקום אחד, מאי קרא כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות – תל שכל פיות פונים בו". כשכל עם ישראל פונה לא"י ולירושלים אין הפיזור יכול לגרום לניתוק כי השורש הכללי של האומה תמיד קיים.
 
על פי דרכנו מובן מדוע מדגישה התורה שהקב"ה מדבר אל משה "במדבר סיני באוהל מועד" כיון שרוצה ללמדנו שהמנין קשור ליציאה אל המדבר, אך הכל מתוך אוהל מועד. אז היציאה לדרך שהיא הכרחית ע"מ להגיע לאץ חיינו תעבור בצורה יותר נכונה, מתוך חיבור שלימות כוחותיהם של היחידים וכוח האומה בהרמוניה, ונקודה זו נמצאת באוהל מועד.
 
השבוע בעז"ה נחגוג את יום שחרור ירושלים שעליה דרש הירושלמי (חגיגה ג', ו') "א"ר יהושע בן לוי ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שהיא עושה את כל ישראל חברים".
 
ככל שנעמיק להבין את ערכה של ירושלים ומתוך כך נאבק על שלמותה ובנינה, כך באמת נזכה שכל חלקי האומה עם כשרונותיהם ומעלותיהם יתחברו יחדיו להיות פועלים עם א-ל, ונזכה ע"י כך לראות בבנין אריאל.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry