שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


פרשת חוקת

מאת הרב דני איזק
 
"זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול".
 
תחילת הפסוק אינה מובנת, מדוע כותבת התורה "זאת חוקת התורה", הרי זוהי מצווה אחת מני רבות ואין בה עניין לכללות התורה. צריכה הייתה התורה לכתוב זאת חוקת הטומאה או זאת חוקת הטהרה כדרך שכתבה התורה "זאת חוקת הפסח". שאלה זו שואל "האור-החיים" בפרשתנו.
 
מתרץ האור החיים "ובדרך רמז יש לומר שאם יקיימו מצוה זו של פרה אדומה, הגם היותה חוקה בלא טעם, מעלה עליהם הכתוב כאילו קיימו את כל התורה אשר ציוה ה', כי קיום המצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיום כל מצות הבורא".
 
זאת אומרת שפרה אדומה היא אות וסימן שאנו מקיימים את מצוות התורה בגלל הציווי האלוקי המוחלט, שהרי פרה אדומה היא מצוה בלא טעם ובכל אופן אנו מקימים אותה, א"כ גם שאר המצוות שבהם אנו מבינים טעם מסוים, אין טעם זה הסיבה שגורמת לנו לקיים את המצוות, אלא בראש ובראשונה עצם הצווי האלוקי. בזה מתבררת משמעות התורה כולה, ולכן כתוב כאן זאת חוקת התורה.
 
האור-החיים בא לדחות תפיסת עולם ודרכי חיים של אנשים המקיימים את המצוות "המובנות" "והמוסריות" דרך זו אינה עבודת ה' אלא הקטנת החיים וצמצומם, זהו שעבוד לשכל האנושי לעומת העבודה האמיתית שהיא התעלות וחיבור לשכל העליון שהוא השכל האלוקי.
 
המדרש-רבה מספר על גוי ששאל את רבן יוחנן בן זכאי על פרה אדומה, וכן טען הגוי "המעשים האלו של הפרה נראים כמו כשפים, שהרי אתם מביאים פרה ושורפים אותה וכותשים אותה ונוטלים את אפרה, ואם אחד טמא למת מזים עליו ב' וג' טיפות ואתם אומרים לו טהרת".
 
ענה לו ריב"ז, "האם ראית פעם אדם שנכנסה בו רוח תזזית, א"ל כן, א"ל ומה אתם עושים לו? א"ל מביאין בשמים ומעשנים תחתיו ומרביצים עליו מים והיא בורחת. א"ל (ריב"ז) ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך, כך הרוח הזו, רוח טומאה היא מזים עליו מי נידה והוא בורח".
 
ממשיך המדרש ומספר "לאחר שיצא אותו הגוי אמרו לו תלמידיו, רבינו, לגוי הזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר? א"ל, לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזירתי".
 
ממדרש מופלא זה עולה שהתפיסה האנושית המצומצמת (המתבטאת בהבנת הגוי) טוענת שכדי לצאת ממצב נפשי אחד ולעבור למצב שונה, צריך לעשות מעשים חיצוניים ואקסטטיים שעל ידם מגיע האדם להתלהבות, ועל ידי כך התרפא מהחולי הנפשי שהוא נתון בו, או מהטומאה המעכירה את חייו.
 
אמנם תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי הבינו שהסבר זה הוא רדוד ובטעות יסודו, ובקיום המצוות אנו נפגשים עם המקור האלוקי של ההוויה כולה, ורק ע"י כך אנו יכולים לחיות חיים שלמים ואלוקיים.
 
עדיין ניתן לחשוב שהחוק האלוקי אין בו טעם, אלא זוהי גזירה שבה אנו מבטאים את התבטלותנו בפני הקב"ה ע"י כך שאנו מקיימים את דברי המלך, אולם מעיון במדרש משמע אחרת.
 
המדרש ממשיך "ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו (פרה אדומה) נקבה? א"ר אייבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמר המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל".
 
לכאורה אם פרה זוהי חוקה בלא טעם, מה הסבר השאלה והתשובה של המדרש?
 
עוד מצינו בחז"ל "א"ר יוסי ברבי חנינא, א"ל הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חוקה", ובאמת  לעתיד לבוא לכולנו יתברר הטעם.
 
יוצא מזה שגם לחוקים יש טעם פנימי ואלוקי. ומאידך למדנו לעיל, שגם המצוות השכליות יש לקיימם מתוך הציווי האלוקי המוחלט.
 
אמנם צריך לברר מדוע לימדה אותנו התורה לימוד חשוב זה דוקא בחוקת הפרה,
 
שהרי המדרש אומר " ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם דכתיב בהם חוקה, ואלו הם: אשת אח (יבום), כלאים, שעיר המשתלח ופרה אדומה " א"כ יכלה התורה ללמדנו לימוד זה בג' החוקות האחרות.
 
לעיל הבאנו את חז"ל שמבארים שפרה אדומה באה לכפר על חטא העגל. ניתן להסביר שבעגל נאמר "וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק" וכן נאמר שם "..וירא את העגל והמחולות." זאת אומרת שהאווירה היתה אוירה של חופשיות וזרימה טבעית בלי מוגבלויות חונקות, ודאי שעבודת ה' שמתרוממת רק לגובה השכל האנושי תטען שזהו מצב נפלא.
 
לעומת זה במעמד הר סיני משה מצוה את העם "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אישה", "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה".
 
אדם המחובר ליסוד החיים האלוקים, לנשמתו, תובע את עבודת ה' המוחלטת והדיקנית.ודאי שמתוך דרך זו יגיע לבסוף לשמחה אמיתית ולחיים המבטאים את שירת חייו, וכדברי הרב קוק "כשם שיש חוקים לשירה יש שירה לחוקים".
 
א"כ יוצא שאותם שתי גישות לעבודת ה' (שכמובן רק אחת מהן נכונה), נפגשנו אתם כציבור ובעצמה רבה במעמד הר סיני ובחטא העגל, ופרה אדומה המחברת אותנו לדרך האמת וע"י כך מתקנת את חטא העגל, עליה נאמר "זאת חוקת התורה" כי היא מלמדת את התייחסות הנכונה לכל התורה.
 
אמנם אפשר לבאר עוד על פי דברי הרב קוק בספרו אורות כך כותב הוא "כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מילואו סליחה מקורית מטהרת". זאת אומרת שעם ישראל שואף להעביר את הרשעה מן העולם ותיקון שיקיף את כל המציאות שזוהי הטהרה בשלמותה.
 
ממשיך שם הרב קוק "פרה אדומה מכפרת והיא מטהרת מטומאת מת, וזה נעוץ בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה". האנושות כולה וגם העולם עצמו צריכים לשוב בתשובה. בגאולה השלמה יתרומם האדם מעל סיבוכי חיו החיצונים ויגיע לעצמיותו האלוקית, וכן הארץ תתרומם מחטאה (שהוציאה עץ עושה פרי, ולא עץ פרי עושה פרי) וגם היא תהיה שמימית.
 
פרה אדומה אינה רק מטהרת אדם שנטמא למת, אלא היא גם מכפרת ע"י כך שמסלקת את המיתה מיסודה. זאת אומרת שיש כאן "רצפט" (=מרשם) אלוקי המחבר אותנו לעולם המקורי האלוקי שעוד קודם לחטא אדם הראשון, שרק בעקבות חטאו נגזרה המיתה לעולם.
 
לפי זה מובן מאוד מדוע כתבה התורה אצלנו "זאת חוקת התורה" כי התורה שקדמה לעולם היא הגורם שעל ידו יתוקן העולם, ועל ידי התורה "נחסוף את מעיין החיים שלשד עץ החיים עם כל שורשיו , גזעיו וענפיו משם יונק , וממנו יבוא רוח חיים, רוח חדש, ועולם חדש יבנה", כדברי הרב קוק.
 
מעשה הפרה נעשה "אל נוכח פני אוהל מועד" דהיינו לעמוד בהר הזיתים כנגד קודש הקדשים.
 
לפי מה שביארנו פרה אדומה מחברת אותנו לתיקון היסודי של כל המציאות גם המציאות של החול והארציות ולכן אין היא נעשת בתוך המקדש אלה דוקא מחוצה לו, אך כל זאת מתוך חיבור והתכוונות אל קודש הקודשים.
 
תפיסת עולם זו הנזכרת כל כך בדורנו תתעמק ותתברר יותר ויותר ככל שעם ישראל והעולם כולו עמל מתקדם בגאולה המטהרת והמכפרת ויקיים הפסוק "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא,ט').
 
 
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry