שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


פרשת נשא

מאת הרב דני איזק
 
פרשת סוטה ופרשת הנזיר הן שתי פרשיות הפוכות, מחד טומאה ועריות ומאידך פרישות וקדושה. התורה הסמיכה את שתי פרשיות הללו, ומבארת הגמ' סוטה (ב'.);למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומרלך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף.
 
פרשת סוטה פרשה מופלאה היא, בדרך נס מתברר אם האישה זינתה, ואז "ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה יריכה", ומאידך "ואם לא נטמאה האישה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע", ומבארים חז"ל אם היתה יולדת בצער תלד ברווח אם היתה יולדת שחורים תלד לבנים (סוטה כ"ו).
 
מבאר הרמב"ן ( ה'. כ' ) "והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כדי שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם".
 
 מצינו הלכה מיוחדת בעניינה של הסוטה, והיא ההתר למחוק את שמו של הקב"ה. במגילת הסוטה כתוב את שם ה' "יתן ה' אותך וגו'", והמגילה נמחקת ע"י המים", "וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים", ולימדנו חז"ל (חולין קמ"א.) גדול שלום שבין איש לאישתו שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים".
 
הנס המיוחד הזה וההלכה החריגה באים לטהר אישה שנהגה שלא כשורה שהרי בעלה קינא לה דהיינו שאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני והיא בכל אופן נסתרה (התייחדה) עם אותו האיש.
 
מזה למדים אנו את ערך קדושת המשפחה בישראל. חז"ל (סוטה י"ז.) מלמדים אותנו שאיש ואישה שזכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אכלתם", השכינה היא הופעת שם ה' בתוך מציאות החיים . המשפחה היא המסגרת הבסיסית של חיי האדם על כל המשמעויות שלו הן הרוחנית והן הגשמית. כשאדם חי לבד, בלא המסגרת המשפחתית , הוא יכול לנתק את עצמו מחיבור למציאות הגשמית והחומרית ולחיות חיי רוח מנותקים. מצד שני הוא יכול לשקוע בעולם יצרי וגשמי בלא מחשבות על המשמעות של חייו.
 
אולם אדם שמקים משפחה מחד הוא חייב לדאוג לקיומה החמרי של משפחתו, אולם מאידך הוא מבין שאם הוא לא יתרומם גם לצרכים רוחניים יותר, עתיד משפחתו מוטל בספק כיוון שחיים שבהם רוצים סיפוקים חמריים מידיים הם מופרעים על ידי אחרים שרוצים אותו דבר, וממילא נוצרים חיכוכים ומשברים עד כדי הצורך לפרק את המשפחה,(כמו שמוצאים אנו במשפחות רבות החיות בסגנון המערבי- המודרני שהרצון לסיפוקים מידים גורם לשבר במוסד הנשואים). רק כשאדם חי חיים בעלי משמעות רוחנים הוא יכול לצאת מהפרטיות  האגואיסטית ולחיות חיי משפחה בשמחה ובאהבה, לכן כשאיש ואישה זכו אז השכינה שורה ביניהם, כי הם חיים חיים כוללים, ושם ה' מתגלה על ידם בשלמות.
 
לכן גדול השלום שבין איש לאישתו, שעל ידי כך תשרה השכינה במעונם , שמותר לצורך כך למחוק את שם ה' , שהרי שם ה' הוא הביטוי של הופעת ה', ואם בחיי המשפחה ישנם בקיעים ממילא אין השכינה שורה, ולכן ימחק שם ה' לצורך שלום בית.
 
הגמרא (גיטין צ:) אומרת "שאדם שמגרש אישתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות";המזבח הוא מקום הקרבת הקורבנות המקרבים את המציאות העולמית אל מקורה האלוקי, וכשמשפחה בישראל מתפרקת זוהי דחיקת רגלי השכינה ולכן המזבח מוריד הדמעות .
 
הפרשה שקדמה לפרשת סוטה היא הציווי לתת לכהנים וללויים את המתנות המגיעות להם. חז"ל (ברכות ס"ג) מבארים את סמיכות הפרשיות הללו,"אם אתה מעכב מתנות כהונה חייך שתצטרך לבוא אצלו להביא לו את הסוטה". מתנות כהונה הם הביטוי של הקשר בין העם לבין המנהיגים הרוחניים שלו, דהיינו הכהנים. כשהוא נותן לכהן מתנות כהונה הוא מביע בזה את הערכתו לתפקיד הכהן כשליח המקשר בין ישראל לקב"ה בעבודת הקורבנות. אמנם אם הוא נפרד מאנשי הרוח עלול הוא לרדת ברמתו המוסרית וממילא בביתו לא תשרה השכינה ומתוך כך אפילו הצניעות, שהיא מובנת לכל אדם בעל מוסר אנושי פשוט לא תתקיים.
 
השלום והשלוה ישרו מחדש בביתו כשיחזור ויתחבר אל המנהיגים הרוחניים דהיינו הכהנים. זהו שהגמרא אומרת שאם לא נתן האדם תרומות ומעשרות סופו שיהיה נצרך לכהן ע"י אישתו.
 
סמיכות פרשת נזיר לפרשת סוטה מלמדת אותנו שאם ראה אדם סוטה בקלקולה ידור בנזיר . לכאורה מה הקשר בין אותה אישה מקולקלת בדרכיה לאותו אדם הרואה אותה שהוא ודאי אדם בעל מעלות, שהרי יכול הוא להיות נזיר.
 
מבאר הרב קוק שיש יחס נפלא וקשר בין בני אדם זה עם זה, עד שפעולות מאנשים מחוג מסויים משפיעים גם על אנשים הרחוקים מהם מאוד. אם מוצאים קלקולים ופריצת גדרי התורה והמוסר בחלק היותר ירוד בעם מבחינה רוחנית, צריך לחזק ולבצר את המעמד המוסרי באופן היותר נעלה גם בחלקים העומדים ברום המעלה. 
 
לפי זה סמיכות הפרשיות מלמדת אותנו על הערבות ההדדית של עם ישראל, ואין אדם שיכול להסתגר בד' אמות של עצמו ולומר, "אני את נפשי הצלתי", אלא אדם צריך לקבל על עצמו אחריות כללית. דרך התיקון היא לא ע"י תביעות מאחרים אלא תביעה מעצמו לגדול ולהתקדש. לכן כשרואה קילקול באומה הוא דורש מעצמו לחיות חיים יותר עליונים ע"י קבלת הנזירות על עצמו.
אולם ישנם כאלה שהתביעה שהם תובעים מעצמם היא תביעה חיצונית טכנית שאין בה תיקון אמיתי פנימי. דרך זו לא רק שאינה מועילה לתיקון החברה אלא עוד גורעת, כי האדם שנראה לנו כנזיר אלוקים שאנו מצפים ממנו לחיי קדושה, מתברר לנו שאין תוכו כברו וכל חיו הנם זיוף . מתוך כך יגיעו הרואים אותו לזלזל בקדושה ובנושאיה, ויצטרך לעבור זמן רב עד שיתוקן הנזק הזה.
נקודה זו מודגשת בפרשתנו,נאמר אצלנו "וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו..."ועשה הכהן אחד לחטאת אחד לעולה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש..." ואינו מובן מהו החטא שחטא הנזיר הרי כתוב שהטומאה באה עליו בפתע וא"כ אין עליו אשמה. אומנם דרשו חז"ל שחטאו הוא שציער עצמו מן היין. ומבאר הנצי"ב, שמשמע מפסוקים אלו שאם לא היה נטמא הנזיר אלא היה משלים את נזירותו לא היה נקרא חוטא, ואינו מובן מדוע אם הוא נטמא הוא חוטא בזה שנמנע משתית יין, ואם לא נטמא הוא איננו חוטא בכך.
 
אלא שבאמת ישנם מדרגות של אדם שראוי להזיר עצמו מהתענוג הגשמי כדי להגיע להשגות רוחניות ודבקות בה'. אומנם אם אירע לו באונס שהוא נטמא אות וסימן הוא שאינו ראוי לכך וא"כ בחינם ציער עצמו מן היין, וביקש דבר שגבוה מערכו.
 
נמצינו למדים שהאדם נתבע לחיי עומק וקדושה מתוך כך יזכה שכל מעשיו הגשמיים והרוחניים יהיה בחיבור אל הקודש ושלמות דרך זו מתבטאת דוקא בבית הישראלי הטהור שהשכינה שורה בו. כל זאת מתוך חבור להנהגה הרוחנית שמתבטאת בכהונה, וממילא יקפיד למלא את חובתו כלפיה בנתינת מתנות כהונה.
 
השבוע בעז"ה' נזכה לקבל מחדש את התורה בחג השבועות. התביעה האמיתית מאיתנו היא שלא תהיה קבלת התורה אצלנו מתוך "אין ברירה", שהרי הקב"ה הוא "חזק" ויכול להעניש אותנו, אלא קבלת התורה תהיה מתוכנו פנימה ובזרימת החיים כולם.
 
כך מצאנו (פסחים סח:) מחלוקת תנאים לגבי ימים טובים, שר' אליעזר אומר אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה (שר' אליעזר סובר ששמחת יום טוב רשות),ור' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית-המדרש. מוסיפה הגמ', אמר ר' אליעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא. לכאורה אינו מובן מדוע מוסכם על כולם שבשבועות יש מצוה לשמוח באכילה ושתיה, הרי אם ניתנה בו תורה אז צריך לסור רק לבית המדרש. אולם כשמעמיקים ומבינים את מגמת התורה בחיבורה אל כל חלקי החיים, מבינים שדוקא בגלל שניתנה התורה לעולם אפשר לקדש את האכילה והשתיה.
 
בעז"ה מתוך קבלת התורה האישית של כל אחד מאיתנו נזכה "שהוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי להיות לכם לאלוקים".
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry