שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך

מאת הרב דני איזק
 
"ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איבך וינסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (י' לה-לו).
 
מבארת הגמ' (שבת קטו:) ת"ר פרשה זו עשה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זה מקומה. רבי אומר לא מן השם הוא זה ( לא זהו הטעם של הסימניות , דמקומה הוא – רש"י), אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו (שפרשה זו ספר לעצמו, נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו, נמצא ספר במדבר נחלק לשלושה ספרים – רש"י).
 
צריך להבין מדוע שני הפסוקים הללו נחשבים כספר בפני עצמו. ננסה לברר נקודה זו על ידי הבנת הפסוקים והזמן שהם נאמרו. עם ישראל ישב בהר סיני למעלה משנה ועתה יוצא הוא לדרך. הליכה זו אינה רק ההליכה הספציפית מהר סיני לכוון ארץ ישראל, אלא מבטאת את תחלת ההופעה של עם ישראל על בימת ההיסטוריה. זכינו בהר סיני לקבל את התורה, לאחר מכן נבנה המשכן ושרתה השכינה בתוכנו. עתה מצווים אנחנו להאיר את אור ה' לעולם כולו כדברי הנביא "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישע' מג' כא), דהיינו שהקב"ה יצר את עם ישראל בשבילו, כביכול, כדי שיספרו את תהלת ה' בעולם. תפקיד זה איננו חד פעמי, אלא הוא מתמשך ובא לידי בטוי בחיי האומה לדורותיה, ובכל הקורה לה במשך ההסטוריה שלה. על כן "ההסטוריה הישראלית היא התמצית האידיאלי של ההיסטוריה הכללית...ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאדיאליות לאמונות כולן" (אורות עמ' קלח'). כשאנו יוצאים לדרך ארון ברית ה' יוצא עמנו לדרך ו"מקדים לפני העם דרך שלושת ימים לתקן להם מקום חניה" (רש"י י' לג'), אולם פעמים שאין ארון בפועל, אך התורה נמצאת עמנו בכל אשר אנו פונים. וכן כשגלו ישראל גלתה שכינה עמהם (מגילה כט.) על אף שבפועל אין כבר מקדש. א"כ אותם קנינים נפלאים שקנינו בהר סיני מלוים את עם ישראל בכל הדורות כי הם אינם קנינים חיצוניים, אלא הם במהות האומה.
 
הספרי בפרשתנו (י' לה') שואל: "אצלנו נאמר "ויאמר משה קומה ה'", וכתוב אחר (במדבר ט' כ) אומר "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? אלא למה הדבר דומה למלך שהיה מתהלך בדרך ונהג אוהבו עמו, כשהוא נוסע אומר איני נוסע עד שיאמר אוהבי, וכשהוא חונה אומר איני חונה עד שיאמר אוהבי. נמצאת מקיים "ויאמר משה" ומקיים "על פי ה'". ממדרש זה למדים אנו על החבור המהותי שבין ישראל לקב"ה, וההליכה שלנו והחניה שלנו היא אלוקית ואנושית באחידות מופלאה (לפי דברינו לעיל הליכה זו מבטאת גם את ההסטוריה של עם ישראל והזהות שבין ההופעה האלוקית מלמעלה לבין מעשינו מלמטה).
 
ממשיך הספרי: "וינסו משנאיך, וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם, אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמו ששונא את המקום". דברים נפלאים אלו הם המשך ישיר לספרי הקודם שהבאנו. הזהות שבין קודשא בריך הוא וישראל מבטאת שהשנאה ששונאים האומות את הקב"ה מוציאים הם אותה עלינו, וכדברי דוד בתהלים (פג', ג' ד') "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך", האויבים הם אויבי ה' ומבטאים זאת על עם ישראל.
 
"ובנחה יאמר...", כשעם ישראל נמצא במצב המנוחה והשלימות אז "שובה ה'...", אז תשוב השכינה ותשרה בתוך ישראל בצורה גלויה.
 
על כן שני פסוקים אלו הם ספר בפני עצמו, כי הם מלמדים אותנו את מהות הקשר שבין ישראל לקב"ה, ואת הזהות שבין מעשה ה' למעשי ישראל. כיון שדבר מהותי וטבעי אינו יכול להשתנות, ממילא הוא מתמיד, על אף שפעמים נסתר הוא מאתנו. זהו הבירור העמוק של נצח ישראל "שהשי"ת נתן לישראל הנצחיות ואינם כלים חס ושלום" (לשון המהר"ל בנצ"י) ברור זה חיב להיות עומד בפני עצמו מנותק ממה שקדם לו וממה שיבוא לאחר מכן, על כן נכתב הוא כספר בפני עצמו.
 
הסימניות הללו הם 'נונין' הפוכים. הבחירה של האות 'נון' תתבאר על פי הגמרא במס' ברכות (ד.) "אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמרה נון באשרי (שהרי המזמור בנוי מאותיות האלף-בית מלבד הנו"ן), מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל (לשון סגי נהור, והפירוש הוא מפלתן של ישראל) שנאמר "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה' ב). המבנה של האלף-בית מורה על השלמות, שהרי הקב"ה ברא את העולם במאמר ובדבור, והאותיות הם האורות האלוקיים הנמצאים בהויה. אמנם יש מצבים שעם ישראל ירד כל כך שמצד הנפילה עצמה אין קימה מחדש ח"ו. זהו פשט הפסוק בעמוס שכשנפלה האומה היא לא תוסיף לקום ח"ו, אולם בכל אופן התקומה בוא תבוא מכוח עליון יותר, שעליו הנפילה בעולם, אינה יכולה להשפיע כלל. זהו שממשיכה שם הגמ' "אמר ר' נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש שנאמר (תהלים קמה' ) סומך ה' לכל הנפלים", דהיינו שבהתבוננות פנימית יותר ואלוקית מבינים שיש תקומה, ורק הסתר פנים יש פה ולא חלילה החזרת פנים לגמרי.
 
על כן על אף הנונין המבטאים את הנפילה מובטחנו שנקום כי הרי שני פסוקים אלו מלמדים על המהות והעצמות האלוקית של עם ישראל שבזה הנפילה לא יכולה לפגום, כי הנפילה היא חצונית. לפי זה מובן מדוע הנונין הפוכים, כי הנפילה היא היציאה מהסדר והנורמליות שלנו, והיא הפך הטבע הישראלי, שעל כן מובטח לנו שנגיע ל"שובה ה'", להשראת השכינה בגלוי ובשלמות.
 
מעניין פירושו של הספורנו על הפסוק "ויהי בנסע הארן..." לדבריו מדובר כאן על השעה שישראל יכנסו לארץ, "ולולי חטא המרגלים היו נכנסים לארץ בלא מלחמה, שהיו יושבי ארץ כנען בורחים כעזובת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל". לולא החטא, שם ה' הטבוע בנו היה מאיר בצורה גלויה "והיה מעורר באומות יראת הרוממות וממילא לא היתה שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח" (לשון הרב קוק, אורות עמ' יד'). זוהי מגמתם של ישראל להשפיע על העולם כולו מתוך האור המתגלה בנו.
 
הבנה זו של ההשפעה היוצאת מאליה מהשלמות המאירה, הבין משה. על כן כששומע משה את העם "בכה למשפחתיו איש פתח אהלו..." (יא' י), אומר משה לקב"ה "...למה הרעת לעבדך ולמה לא מצ[א]תי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי". טוען משה שהוא אינו ראוי להנהיג את עם ישראל, והראיה שהעם נכשל בחטאים, אם כן סימן שאצל משה עצמו ישנם חסרונות, כי אחרת האור המאיר ממנו היה משפיע על האומה כולה ללכת בדרך ה'. (מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, כשאירע פעם שנעשה דבר שאינו ראוי כל כך, הפסיק לבוא לישיבה באמרו שחז"ל למדונו ש"כל שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים" ואם דברי לא נשמעים", סימן שאין בי יראת שמים. וחבל על דאבדין ולא משתכחין גדולי עולם כאלה).
 
עונה לו הקב"ה "...אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם..." (יא' טז-יז), ומבאר רש"י למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום", דהיינו שהשפעתו של משה כל כך גדולה עד ששבעים איש שהם נציגי כל השבטים, יתרוממו ויתעלו למדרגת מנהיגי האומה והכל מרוחו של משה. בזה למדנו שההשפעה הנובעת מאישיותו של המנהיג היא השפעה איטית ועולה קומה אחר קומה. המנהיג הכריזמטי יכול לפעול במהירות ולשנות מחשבות ודעות של בני אדם במהירות (כמו שמוצאים אנו בימים אלו שרבים משנים דעות ואידאולוגיות בגלל גחמה של מנהיג), אולם שנוי זה אינו יסודי ופנימי ועתיד להשתנות מחדש. לעומת זה המנהיג האמיתי, המחנך דור, הנהגתו איטית וכיון שהשנויים הם אמיתיים ופנימיים התהליך מלווה במשברים, אך מתוך כל זה האומה תצא מחוזקת ושלמה.
 
הצלחתו של משה לא מתבטאת רק במנהיגות רשמית, אלא גם בהתפרצות כוחות גדולים בכל שדרות האומה. אלדד ומידד מתנבאים במחנה. תגובת יהושע היא "א-ד-נִ-י משה כלאֵם" (יא' כח') ואלו משה עונה "...ומי יתן כל העם נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" (יא' כט'). משה מלמדנו שהצלחת המנהיג היא שהאומה כולה תתרומם למדרגת נבואה, ולא תשאר אליטה רוחנית השומרת על כוחה, וממילא היא אינטרסנטית.
 
אנו בטוחים שהכוחות הפנימיים שבאומה הולכים ומתפתחים בדרך גאולתנו ופועלים את פעילותם באיטיות אך בנחישות, וברור לנו שבתהליך זה נגיע להופעת אור ה' עלינו, ומתוך כך העולם כולו יזכה לאורו של עולם.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry