שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


פרשת חוקת

מאת הרב דני איזק
 
"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם. ולא היה מים לעדה לשתות ויקהלו על משה ועל אהרון" (כ', א' ב'). חז"ל במס' תענית (ט.) מלמדים אותנו שכל ארבעים שנה היה לישראל את הבאר בזכות מרים, על כן כשמתה מרים נפסקה הבאר. ממשיכה שם הגמ'  ואומרת שהבאר חזרה בזכות משה ואהרון, ומבאר רש"י "שכן כתיב ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו".
 
הפעם הראשונה שנפגשנו עם מרים היתה כשהיא עמדה על שפת היאור לראות מה יעשה למשה בתיבה. "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב', ד'). ההתיצבות של מרים המלמדת על עצמה אישית יכולה להיחשב כגאווה וכהתרסה (כמו אצל דתן ואבירם), אולם אצל מרים התיצבות זו היא ביטוי לאמונה החזקה, והעקשנות האמיתית לא להתיאש כשיש בעיות במציאות המתגלה. חז"ל (סוטה יב.) מספרים שעמרם גירש את יוכבד אשתו כשנגזרה הגזרה על "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמרה לו מרים בתו, אבא, גזרתך קשה יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות...ועמד והחזיר את אשתו. על כן כשהושם משה ביאור עמדה לראות כיצד יקיים הקב"ה את דבריה לעמרם. אין כאן פחדנות ויאוש אלא ביטוי של אמונה בדברי ה' אליה, וכדברי חז"ל על הפסוק "ותקח מרים אחות אהרון את התוף בידה..." (שמות טו' כ') "היכן נתנבאה כשהיתה אחות אהרון קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי להוליד בן שיושיע את ישראל" (רש"י עפ"י הגמרא בסוטה). חוסן אמוני זה מתאים לנשות ישראל המחוברות בטבעיות טהורה לקודש. גם בשירת הים ממשיך הפסוק שהבאנו לעיל "ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. אצל הגברים שירה מצאנו אך תופים ומחולות לא. הריקוד הוא ביטוי לשמחה פנימית וטבעית המתפרצת אל החיים הממשיים, על כן אמותינו, המיסדות באומה את האמונה הטבעית הפשוטה והטהורה, יוצאות במחול. ומהיכן היו להן תופים, אומר רש"י "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להן ניסים והוציאו תופים ממצרים". שוב פוגשים אנו את אמונתן העמוקה של הנשים. בשתי הפעמים הפגישה היא סביב מים, היאור וים סוף. המים הם ביטוי לראשוניות הטהורה של העולם עוד לפני הסתבכותו, על כן  המקוה מטהר את הטמאים על ידי התחברות ליסוד האלוקי.  תפקידנו הוא לשאוב מים מהים הגדול, ימא דאוריתא, מאותו שכל עליון מקור החוכמה והמדע. אמנם יש השואבים רק בשכלם, אך אז חסר חיבור פנימי, כי הכל נשאר ברובד השכלי והאינטלקטואלי, על כן צריכים למצוא נתיבות לנפש ולרגש. הכח הרגשי הטהור יתבטא בפועל ע"י החינוך של אמותינו המסוגלות לחיים אלוקיים בדרך טבעית וישרה. על כן הפגישה שלנו עם מרים תלויה במים, ובזכותה בהליכתנו במדבר זכינו לבאר המים. דור המדבר הוא דור דעה, הוא דור שמשה רבינו מלמדם תורה, ויש חשש שהדברים לא יחדרו לנפש, על כן כל השנים שהיינו במדבר, שתינו מים, שהם היסוד הראשוני של החיים, בזכות מרים, כי לולי מרים אין חי תורה אלא תורה עליונה בלא חיים.  
 
הגמ' במס' שבת (לה.) אומרת "אר' חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה לראות כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים". מבאר הרב קוק שאותה באר , אותם חיי הרגש הטהורים של האומה הישראלית, נמצאים בתוך הים הגדול, שהוא עליון בחכמה האלוקית, ומשם שואב את כוחו. אולם הרגש נתון לשינויים בגלל מצבים חיצוניים וכשם שהוא מתמלא כך יכול הוא להתרוקן, על כן בארה של מרים היא כמין כברה נבובה שהיא מתמלאת ומתרוקנת. אולם העומד בראש הכרמל רואה שבאר זו העשויה ככברה הנמצאת תמיד בתוך הים הגדול ותמיד יש לה חיבור אל המקור האלוקי הטהור, אלא שצריך לדעת לעוררו. בכרמל היה המאורע הנשגב של אמירת עם ישראל "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" (מלכים א', יח' לט'), וזאת אחרי הירידה הנוראה של העם בעובדם ע"ז. אליהו מכנס את העם ואומר להם "...עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו..." (פס' נא'). זהו הביטוי של הכברה, כי העם פוסח על שתי הסעיפים, פעמים מתמלא ופעמים מתרוקן. אך פלא הוא כיצד מעיז אליהו לומר להם שיחליטו אחרי מי הם הולכים. האם יכולה להיות מחשבה ללכת  אחרי הבעל. אלא שברור לאליהו שהמעמד בכרמל יביא את העם להתעוררות, להתחבר לשורש הטהור שלנו ע"י ראייתם את המופת שהקב"ה עונה לאליהו באש, "ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה" (פס' לח'). וכל העם רואים ונופלים על פניהם, דהיינו מבטלים את חומריותם אל מול המקור האלוקי. על כן הרוצה לראות את בארה של מרים, דהיינו טבעיות החיים הישראליים, יעלה לגובה של מעשה אליהו בהר הכרמל, ויראה את קדושת ישראל הקבועה בים הגדול שמתוכה שואבת הבאר את מימיה בכל הדורות.
 
אמנם באר זו, רגש טהור זה, צריך להיות מובל על ידי גדולי תורה, על כן במדבר המים הגיעו לכל שבט ע"י הנשיאים. "באר חפרוה שרים,כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם" (כא' יח'). מבאר רש"י, כל נשיא ונשיא כשהיו חונים היה נוטל את מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו, ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן, ובאין לפני חניית כל שבט ושבט". במצב זה הרגש הטבעי מנותב עלפי החוק האלוקי, וכך אפשר לחיות חיים שלמים.
 
לאחר מיתתה של מרים, חזרה הבאר בזכות משה ואהרון. גם כאן מוצאים את אותו עיקרון, שמשה ואהרון בכוחם התורני מחזירים שוב את הבאר עד הכניסה לארץ ישראל זאת משום שבארץ ישראל כבר לא תהיה מנהיגות פלאית וניסית כמשה, אהרון ומרים, על כן הברור שהתורה צריכה להתחבר לחיים בפועל ע"י הרגש הטהור, ורק באופן זה ניתן לחיות בארץ ישראל חיים שלמים, ברור זה למדנו במדבר לפני הכניסה לארץ. אמנם חיים כאלה קשים ליישום, כל כן בפועל היתה ירידה גדולה לעם ישראל, אך מדי פעם הקב"ה שולח לנו מנהיגים המצליחים לחזור ולעורר אותנו (כדוגמת אליהו כמו שביארנו לעיל).
 
     בסוף הפרשה יוצא עוג מלך הבשן לקראת ישראל הוא וכל עמו למלחמה אדרעי,  "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו..." (כא' לד').  מדוע חשש משה מעוג? מבאר רש"י שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר ויבוא הפליט, הוא עוג שנפלט מן הרפאים. אמנם רש"י בבראשית (יד' יג') מביא מדרש "שהפליט זה עוג שפלט מדור המבול". במבול הקב"ה החזיר את העולם כולו אל המקור הטהור שלו ועל כן היה העולם מוצף במים וע"י זה יתוקן חטאם של אנשי דור המבול. עוג שהיה במבול וניצל, חשב שכוחו העצמי והגופני (שהרי הוא ענק שבענקים) הוא זה שהצילו, על כן התיקון העולמי של המים לא פעל עליו מאומה. כנגדו עומד משה המביע את העולם הרוחני האלוקי וחושש. אך אין החשש מכוחו הפיזי אלא מצד מעשה החסד של עוג, דהיינו החלק הרוחני. אומר הקב"ה למשה – עוג זה שלא הבין את תיקון העולם ע"י המים גם מעשה החסד שלו הוא לטובתו האישית (כדברי רש"י בבראשית יד' יג') "שעוג היה מתכוון שיהרג אברהם וישא את שרי".
 
רק עם ישראל מחובר לטהרתו של הים הגדול, ומושך משם את מימיו בכל הנחלים ובכל המעינות, אלא שיש צורך במנהיגים גדולים שיפעלו פעולות אלו.
 
צריכים אנו כיום את כוחם של הנשים בחיבור עם מנהיגים בעלי שאר רוח וגדולה. ע"י כך תתברר מעלתם של ישראל הקיימת בכל הדורות, עיתים גלויה ועיתים נסתרת, וממילא נזכה לרשת את הארץ בשלמותה כבתקופת משה, שמתחיל את תהליך כיבוש הארץ, מכוחו בא יהושע תלמידו והשלים את כיבוש הארץ כולה.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry