שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


פרשת נשא

מאת הרב דני איזק
 
"הרי את מקודשת לי", זהו הנוסח שכל אחד מישראל אומר לחברתו ואשת בריתו בשעת האירוסין. גם נוסח הברכה הוא: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". אמנם ישנן צורות אמירה נוספות שבהן אדם יכול לקדש את אשתו כדברי הברייתא (קידושין ו.) ת"ר הרי את אשתי, הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי,מקודשת". אך האמירה המקובלת מדורי דורות היא קידושין מלשון קדושה. הקשר בין איש לאשה אינו רק על מנת להמשיך את קיומו של המין האנושי, על אף שהגמרא במסכת בבא בתרא (יב.) אומרת "הלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר "לא תוהו בראה לשבת יצרה", ומצוה זו נחשבת כ"מצוה רבה", דהיינו מצוה חשובה, וזאת משום שהמגמה האלוקית לגילוי שמו יתברך בעולם תלויה באדם, וכל אדם הנברא בצלם מגלה גילוי אלוקי מיוחד שרק דרכו יכול הוא להתגלות, אך מ"מ בקשר בין איש לאשה יש משמעות רוחנית נוספת.
 
בספר בראשית (פב') מתארת התורה את יצירת האשה, וכשהקב"ה מביאה אל האדם, "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת" (פס' כג').
 
האדם מכיר את הקשר המיוחד שבינו לאשה שאינו דומה לקשר שבין זכר לנקבה בבעלי החיים, קשר זה הוא קשר של חיים וקשר של שלימות. זהו שממשיכה התורה ואומרת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק ובאשתו והיו לבשר אחד (פס' כד'). מיד לאחר מכן נאמר "והיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו, והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלוקים..." מבאר רש"י מה עניין זה לכאן...אלא ללמדך שראה הנחש את אדם ואשתו ערומים ועסוקים בתשמיש לעין כל ונתאוה להם".
 
ומעיר הנצי"ב, והיא פלא, שהרי כל בריה אינה מתאוה אלא למינה, אלא העניין שהרגיש הנחש שהדבקות שבין האיש לאשתו אינה מקרית, ורק בשעת התעוררות לזיווג, שזה רק במקרה, אלא הדביקות שבין איש לאשה היא תמידית ובזה התקנא.
 
לעיל (פס' יח') אומרת התורה "ויאמר אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", וגם שם מבאר הנצי"ב שאין הכוונה לעניין שתהיה נקבה לאדם שהרי פשוט הוא שלא יגרע האדם מכל הברואים, אלא הפירוש הוא שאצל כל הברואים אין קשר מהותי בין הזכר לנקבה וזה "לא טוב", כי חיי האדם דורשים קומה רוחנית עליונה וזה יכול להתקיים רק באיש ואשה המחוברים בקשר פנימי ורוחני ביניהם, ורק ע"י קשר זה יוכל העולם להגיע למגמתו הרוחנית. על כן קשר זה הוא קשר של קדושה, ואם זוכים בני הזוג "שכינה תשרה ביניהם" (סוטה יז.)
 
בפרשת הסוטה נאמר "...איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל", מבאר הרש"ר הירש שכיוון שיחסי האישות שבין איש לאשתו הם קדושים לה' על כן אמר כאן לשון מעילה, שבדרך כלל מעילה נאמרת על פגיעה בענייני המקדש וקדשיו.
 
גם הביטויים טומאה וטהרה, הנאמרים בפרשה זו מספר פעמים, שייכים לעניין מקדש וקדשיו. כך כותב "הכוזרי" (מאמר ג' מט') "הטומאה והקדושה הם שני דברים העומדים תמיד זה מול זה, לא ימצא אחד מהם כי אם בהמצא חברו, ומקום שאין קדושה אין טומאה". כשאנו מבינים את הנשואין כביטוי של קדושה וחיים של קדושה, אזי מוסבר מאוד המעילה והטומאה שבהריסת האימון המשפחתי.
 
נמצינו למדים שהופעת הקדושה בעולם קשורה קשר הדוק בקדושת המשפחה והשלימות של כל אחד ואחד תלויה במציאת בן הזוג, שהרי "לא טוב היות האדם לבדו", זאת אומרת שכדי שיהיה לאדם "טוב" (=שלמות), צריך הוא למצוא את זיווגו (לצערנו קיימות מגמות בצבור הדתי הדוחות את הנישואין לגיל מבוגר, אלו השפעות הבאות באחור ממקורות זרים, ואין מבינים הם שלשלמות האישית והכללית, ולהתקדמות הרוחנית האמיתית של האדם זקוק הוא לבנות את ביתו).
 
אם האשה לא נטמאה אז "...ונקתה ונזרעה זרע", ומבאר רש"י (עפ"י הגמ' בסוטה) "אם היתה יולדת בצער תלד בריוח, אם היתה יולדת שחורים מעתה יולדת לבנים". ואינו מובן מדוע זוכה אשה זו שנתיחדה עם גבר אחר, שבעלה מיחה בה שלא תיסתר עמו, לברכה יותר גדולה מאשר לפני שתיית המים. אולי ניתן לבאר שההסכמה שלה לתהליך השתיה שיש בו בזיון לאשה, מוכיחה שהקשר שלה עם בעלה הוא עמוק ואמיתי אלא שיש בו שברים הניתנים לאיחוי, על כן מברך אותה הקב"ה בברכת הזרע כדי שחיי המשפחה שלה יהיו מאושרים יותר, ויבנה הבית מחדש על אדני האהבה והאחוה. משברים בחיי הנישואין אינם הוכחות למהר ולפרק את הקשר, אלא הם "אותות" המסמנים לנו שצריכים להתחיל לעבוד ולבנות את הקשר בעומק יותר גדול, וכשיש אתערותא דלתתא יש סעיתא דשמיא מלמעלה.
 
מפרשת הסוטה למדו חז"ל (חולין קמא.) ש"גדול השלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה". כך גם בברכת הכהנים המסתיימת "... וישם לך שלום" (ו' כו'). נשאלת השאלה כיצד הברכה שהכהנים מברכים מועילה לשים עלינו שלום. כך למדנו בתנחומא (נשא ח') "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, ריבונו של עולם לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכתך ולהיותנו מתברכים מפיך, שנאמר "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך ישראל". אמר להם הקב"ה אע"פ שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, אני עומד ומברך אתכם". התשובה ניתנת בתורה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (ו' כז'). אין בכהן עצמו יכולת מיסטית להשפיע על עם ישראל שפע וברכה, אלא תפקידו להטמיע בעם ישראל את שם ה', ואז כל החיים בכל צורות הופעותיהם מקבלים מימד אלוקי וממילא הברכה שרויה באומה, זהו "ואני אברכם". הכהן העסוק בעבודת הקודש ובהשפעה רוחנית על האומה, והוא מסוגל לכך בהיותו מזרע אהרון הכהן, הוא זה שמסוגל לגלות את הכוח האלוקי הטמון באומה בהיותה "ממלכת כהנים וגוי קדוש". הכהן שואב את כוחו מהאומה, ואין הוא נמצא מעליה, על כן אין הכהנים מתחילים לברך עד שיאמרו להם לברך, כדברי השו"ע (או"ח קכח', י') "אם הם שנים קורא להם הש"צ, כהנים". גם צריך הש"צ להקריא להם מילה במילה והם עונים אחריו על כל מילה (שם, סיג'). רק כשהכהן מבין שכוח ברכתו מתחיל מהצבור אזי הוא יצליח לשים את שם ה' על העם וכך תחול הברכה, כששיאה של הברכה היא ברכת השלום, שכל הכוחות העולמיים חיים בהרמוניה מתוך ברור ששם ה' מתגלה בכל מקום ובכל הופעה.
 
כשאנו מברכים כל יום את ברכות התורה, מיד לאחר מכן אנו אומרים את הפסוקים של ברכת כהנים. זאת משום שיסוד ברכת התורה הוא הבחירה שלנו כאומה, "אשר בחר בנו מכל העמים", ותפקיד הכהנים להקים את התורה בישראל, "יורו משפטיך ליעקב תורתך לישראל", "וע"י קביעותה של קדושת הכהונה באומה תבוא כלליות האומה באחרית להיות כולה ממלכת כהנים וגוי קדוש. על כן יש כאן יחס גדול בין עיקר ברכת התורה לתוכן הכללי של ברכת כהנים" (עו"ר א', עמ' כא').
 
הבנה זו לדברינו נמצאת בדברי ה' "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".
 
מעין הדברים הללו מצאנו אצל בועז שתיקן שאיש את רעהו יברך בשם ה' (רות רבה, ד', ה'). כשבא בועז לשדהו "ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה'" (רות ב', ד'). מתוך תקנה זו חזרה הברכה לשדות בית לחם, אחרי הרעב הגדול שגרם לאלימלך ומשפחתו לרדת למואב. זאת משום שברגע ששם ה' שגור בפי הבריות ביחסים שביניהם, ממילא כל החיים מתעלים ומתרוממים ומתוך כך הברכה שרויה במעשה ידיהם.
 
ככל שנצליח לחיות בעומק את שם ה' המתגלה בעולם ישכון השלום בביתנו, וגם בחיים הלאומיים, שלום אמיתי ולא שלום מדומה הנובע מחולשת החיים, שלום זה יגביר את קדוש ה' בעולם המופיע משלמות חייהם של ישראל.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry