שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


פרשת קורח

מאת הרב דני איזק
 
כשקורח ועדתו נקהלים על משה ואהרון וטוענים "...רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (טז', ו'), אין מילים בפי משה אלא "וישמע משה ויפול על פניו" (טז' ז'). רק אח"כ משה מדבר אל קורח ועדתו "... בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקרוב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" (פס' ה'). מדוע לא הגיב משה רבנו מייד אלא רק נפל על פניו רש"י (בשם התנחומא) מבאר "ויפול על פניו מפני המחלוקת, שזה כבר בידם סירחון רביעי. חטאו בעגל – ויחל משה, במתאוננים – ויתפלל משה, במרגלים – ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלוקתו של קורח נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם ושתיים ושלוש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא, אמר, עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל ממני עוד".
 
אמנם גם כשהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ וכל העם בכה בלילה ההוא "וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל, ויאמר אליהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת...הלא טוב לנו שוב מצרימה" (יד' ב' ג'), משה ואהרון  נופלים על פניהם, "ויפול משה ואהרון על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל" (פס' ה'). אלא ששם משה ואהרון נפלו על פניהם כדי להתפלל, כיוון שלא כתוב שם שדברו שום דבר יש לומר שהתפללו, אבל כאן מיד בפסוק הבא כתוב "וידבר אל קורח ואל עדתו לאמור..." משמע שבשעת נפילה דברו עמהם, ולא התפללו אלא שנפלו מפני המחלוקת" (שפתי חכמים). הסבר זה מדוייק מפשט הפסוקים, שהרי במרגלים נאמר "ויפול...לפני כל קהל עדת בני ישראל" דהיינו לטובתם ע"י תפילת משה ואהרון.
 
בחטא קורח ועדתו רפו ידיו של משה ונפל על פניו מחשש שלא יצליח "לפייס" את הקב"ה. מפשט דברי רש"י נראה שכל זאת מפני שכבר חטאו ארבע פעמים ועל כן חשש משה. אולם ניתן להוסיף שחטא זה קשה  במיוחד, כיוון שהוא חטא המחלוקת. המדרש רבה (בראשית ד' ח') שואל מדוע אין כתוב ביום השני (לבריאת העולם) "כי טוב", ר' חנינא אומר משום שבו נבראת המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבוב על אחת כמה וכמה". הקב"ה הוא טוב, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". ומחזקת הטוב להיטיב, וכל העולם הוא ביטוי של הטוב האלוקי, על כן בסיום הבריאה נאמר "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד..." (בראשית א' לא'). המחלוקת הגורמת לפירוד וממילא האחדות האלוקית אינה יכולה להתגלות, היא המונעת מהטוב האלוקי להתגלות, ואז העולם מאבד את מגמתו שעליה נברא בששת ימי בראשית. בדברים (יד' א') נאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת", דורש הילק"ש שם, "לא תשימו אגודות אגודות ותהיו חלוקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח שחלק ישראל ועשאן אגודות אגודות, ועשה קרחה בישראל ונבלעו עמו בני אדם הרבה". הילק"ש מצרף את שני חלקי הפסוק, את הגדידה ואת הקרחה, ודורש שאם תתגודדו (תתפלגו) אז הקב"ה יעשה בכם קרחה, ולפי"ז לא במקרה נקרא קורח בשם זה, כי הוא גרם לקרחה בישראל.
 
נמצינו למדים שהתורה מדגישה את הנוראיות של ההפרדות בתוכנו, בהדגישה את התוצאות החמורות של מעשה זה. על כן כששמע משה את דברי קורח ועדתו נפל על פניו. מייד אח"כ משה מגיב בתקיפות "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקרוב אליו..." (טז, ה'). זאת אומרת שכבר מחר בבוקר תתברר האמת, ואין מקום למחלוקת ואסור שתמשך זמן רב.
 
דתן ואבירם טוענים כנגד משה, "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר". "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם..." (טז' יג' יד'). אחרי חטא המרגלים נאמר "במדבר הזה יפלו פגריכם..." (יד' כט'), על כן טוענים דתן ואבירם כנגד משה, שהוא הביאם למדבר להמיתם. דברים אלו מחלחלים לאחרים כיוון שלא רואים פתרון מידי לבעיות, ואז מתחילים הרהורים על הנהגת משה (כשבעומק הדברים אלו הרהורים וערעורים על הנהגת הקב"ה) וממילא פורצת מחלוקת בתוך האומה. במצב זה של מחלוקת על רקע יאוש וחוסר אמונה, נדרש המנהיג האוהב באמת את האומה, לעוצמות רוחניות, המלוות לעיתים בתקיפות, כדי לחבר את האומה וע"י כך להחזיר לה את האמונה בכוחותיה, ואת האמונה בהנהגה האלוקית המוליכה אותה גם בעליותיה וגם בירידותיה (ישנם מנהיגים שמתוך איבוד תקוה ויאוש מנסים להוליך מהלכים עקומים, וכשאינם מצליחים הם מלבים מחלוקות ופילוגים. ראוי להם ללמוד ממשה, מנהיגם של ישראל ואוהבם, ולא מדרכיהם של קורח ועדתו).
 
טענתם של דתן ואבירם היא, שלמשה יש את יצר השררה והוא רוצה לשלוט באחרים, ואם לפחות היה מועיל להם אז ניתן לקבלת את שלטונו אך גם את זה הוא לא עושה. כשאנו מתבוננים במעשיו ובהנהגותיו של משה מגלים אנו אדם שמתרחק מהשררה ולא רוצה לקבל את שליחותו של הקב"ה להוציא את ישראל, ורק לאחר הפצרות מקבל עליו את הדין. הוא ניצב בגבורה מול פרעה הרודן שעושה ככל העולה על לבו, וזאת משום המסירות המוחלטת של משה לטובת עם ישראל. מתוך כך זוכה עם ישראל ליציאת מצרים ולקריעת ים סוף, למתן תורה ולהשראת שכינה והכל ע"י משה עבד ה'. משה עצמו לא מרוויח מזה כלום כמו שמעיד הוא עצמו "...לא חמור אחד מכם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (טז', טו'). לפי"ז אינו מובן כיצד העלו בדעתם דתן ואבירם לטעון כנגד משה טענות מעין אלו. אלא שכל אדם בוחן את המציאות לפי גודל הסתכלותו או קוטן הסתכלותו, וכדברי הרב קוק על "אותם גמדים נמוכים בעלי עיניים טרוטות, הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל, ורושמים את קומתו אשר לעב תגיע, רק כדי פשיטת ידם הקטנה ומעוף עינם, שדוק ותבלול שמו עליה מצור" (עו"ר ב' עמ' ד'). דתן ואבירם אינם קולטים את מושג האומה כקדושה מיוחדת שאינה נמצאת בכל עם ולשון, "שכל אומה עיקר הקיבוץ שלה הוא כדי להיטיב ליחידים הפרטיים, אבל הכלל מצד עצמו אין לו מציאות עצמית, ונמצא שערך הציבור אצל אומות העולם הוא בבחינת שותפים, ואצל השותפים בודאי העיקר הוא חלקו של כל יחיד שבשותפות הכללית. אבל באמת לגבי ישראל ציבור ושותפין הם שני מושגים. מפני שיש בציבור של ישראל קדושה ומציאות כללית, שאינה נערכת כלל כלפי החלק של כל פרט והיא עומדת למעלה מגדר חלוקה, ובשל כך קורבנות ציבור צריכים להיות משל ציבור דוקא, שזהו עניין הקדושה של הכלל כולו" (משפט כהן ס' קכד'). כשחושבים שעם ישראל הוא אוסף של אנשים שותפים אזי ההתבוננות תמיד דרך התועלת האישית. על כן כשנגזרה הגזרה אחרי חטא המרגלים שדור המדבר לא יכנס לארץ ישראל, אלא רק הדור הבא, אותם אנשים מורדים לא מעניין אותם שהאומה תגיע לשלימות בכניסתה לארץ, וכאומה אין ברירה אלא ללכת במדבר ארבעים שנה ומתוך כך לזכות לכוחות גדולים ופנימיים שעל ידם נהיה ראויים להכנס ולהתיישב בארץ, כי הם עצמם באופן אישי לא מרווחים מכך כלום. כיוון שהסתכלותם אישית ע"י כך הם דוחקים עצמם החוצה מהכלל, ועל כן מתפלל משה "...ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם" (פס' טו'), "שחלקם בתמידי ציבור לא יקובל לפניך לרצון" (רש"י), כי קורבנות ציבור מביעים את עניין הכלל כולו.
 
כבר נפגשנו עם תפיסתם הקטנה של דתן ואבירם בסוף פרשת שמות. אחרי שמשה ואהרון תובעים מפרעה "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" (שמות ה' א'), ופרעה מכביד עליהם את העבודה, מסופר ש"ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם... ויאמרו אליהם, ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" (שמות ה' כ' כא'). רש"י מביא את דברי חז"ל "כל נצים  וניצבים דתן ואבירם היו שנאמר בהם (בפרשתנו) "יצאו ניצבים". גם כאן תהליך יציאת מצרים אינו מניב פירות מידיים, ואדרבא בשלב הראשון נראה שההשתדלות גורמת נזקים, מיד נזעקים אותם קטני אמונה וקטני מבט וצועקים מה אתם מועילים לנו אישית כאן ועכשיו. לא במקרה הביטוי ניצבים מוזכר בשתי הפעמים, כיוון שהוא מבטא את העמידה העצמית שלי בכוח ובעצמה האומרת ראו אותי, הסתכלו עלי. והרי אני נפגע וממילא אין כל ערך לפעולות שפועל משה. לעומתם משה, כל הנהגתו היא ענווה והתבטלות אל מול הקב"ה ואל מול העם, ועל כן מייד כששומע את המחלוקת הוא נופל על פניו, הוא מבטל את הרגש הפרטי והאישי שלו, כדי שלא יפעל מתוך אמוציות אישיות ושליליות, אלא רק מתוך האמת האלוקית.
 
עוד קודם לכך מספרת התורה שמשה גדל אצל בת פרעה, ואז "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו לראות בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (ב' יא'), משה יכול להשאר ספון בארמון פרעה וליהנות מחיים נוחים ושלווים, אך הוא אדם שמחובר לעם ישראל לא בגלל רווח ותועלת אישית, אלא בגלל האמת האלוקית, על כן יוצא הוא אל אחיו וכשרואה את המצרי מכה עברי הוא הורגו. ביום השני הוא פוגש שני עברים נצים "ויאמר לרשע למה תכה רעך (ב', יג'), ומבארים חז"ל דתן ואבירם הם, והם הותירו מן המן" (לשון רש"י). הם מגיבים "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהורגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי..." (פס' יד'). הם אינם מסוגלים לחשוב שמשה אינו פועל מתוך מניעים אישיים, ומרצון להיות שר ושופט על אחרים, וזאת משום קטנותם. אך אנו יודעים שפעולת משה נובעת מטהרת החיים וממחשבה עמוקה ונקייה. דבר זה מוכח מהמקרה השלישי של בנות יתרו שמשה מצילם מהרועים, שם הרי אין ציפייה לרווח כלשהו אך משה איש האמת אינו יכול לעמוד מנגד.
 
תפיסות קטנות אלו ומחלוקות הפוגעות ביסודות החשובים ביותר של האומה צריכים להעלם, ולהסתלק מהעולם, ועל כן, "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם..." (טז' לב').
 
אנו צריכים בדור של גאולה מנהיגים בעלי אמונה עמוקה וראיה ארוכת טווח הפועלים בנחישות להחזיר את ישראל לאדמתם ולתורתם העליונה.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry