שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת וישב - תשס"ו

פרשת וישב - תשס"ו

"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו..." (לז' ב').


שואל המדרש רבה (פד' ו') "א"ר שמואל בר נחמן, אלה תולדות יעקב יוסף, לא היה הפסוק צריך לומר כך, אלא אלה תולדות יעקב  ראובן? אלא מה תלמוד לומר יוסף, אלא שכל מה שאירע לזה אירע לזה. מה זה נולד מהול אף זה נולד מהול. מה זה אמו עקרה אף זה אמו עקרה. מה זה אמו ילדה שנים אף זה אמו ילדה שנים. מה זה בכור אף זה בכור. מה זה אמו נתקשת בלידה אף זה אמו נתקשת בשעת לידה, ומה זה אחיו שונא אותו אף זה אחיו בקשו להרגו...". המדרש ממשיך ברשימה של דברים הקורים ליוסף וקורים גם ליעקב. ממדרש זה אנו למדים  על יחודו של יוסף לעומת שאר האחים. יוסף בהופעת חייו  ובצדקותו המיוחדת מזכיר את יעקב אבינו. יעקב מבליט זאת ע"י שעושה לו כתונת פסים, וכן דוקא ליוסף מסר יעקב את כל ההלכות שלמד בבית שם ועבר (מדרש – רבה פד', ח').


יחודו של יוסף מובלט גם בלשון המקרא. במאבק שבין יוסף לאחיו מופיע השם "יוסף" פעמים רבות, אולם השמות של שאר השבטים לא מופיעים אלא רק כקבוצה אחת בלא יחוד אישי. ולא זו בלבד אלא בכל המקומות שמופיע הביטוי "אחים" הוא בהתייחסות ליוסף, דהיינו אחיו או אחיך. א"כ המרכז הוא יוסף והאחרים סובבים אותו. אמנם שמותיהם של ראובן ויהודה מוזכרים, אך זאת רק בשעה שהם פועלים לטובתו של יוסף. ראובן כשאמר "אל תשפכו דם  השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו, למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו" (לז' כב').  יהודה כשאמר "...מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא..." (לז' כו' - כז').
יוסף מדגיש באורחות חייו את היחוד האישי ואת המאמץ הפרטי שאדם המוכשר לכך מחוייב. יוסף עומד בנסיונות קשים במצרים ולא נכשל, על כן נקרא בפי חז"ל "יוסף הצדיק".


הגמ' במסכת יומא (לה:(  אומרת: "רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר נאה  הייתי וטרוד ביצרי אומרים לו כלום נאה היית יותר מיוסף.  אמרו עליו על יוסף הצדיק, בכל יום ויום אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו השבע לי. אמר לה לאו. אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין, אמר לה ה' מתיר אסורים. הריני כופפת קומתך, ה' זוקף כפופים. הריני מסמא את עיניך, ה' פוקח עורים, נתנה לו אלף כתרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה, ולא רצה".


במצרים המלאה עבודה זרה שם שמים שגור על פיו (ע' רש"י לט' ג') כשהוא פותר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים אומר להם יוסף "הלוא לאלוקים פתרונים" (מ' ח').
לאחר פתרון החלום "לא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" (מ' כג'), ואומר המדרש רבה (פט' ב'), "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו – זה יוסף,  ולא פנה אל רהבים – על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים". מבאר הנצי"ב, "היינו דמזה העונש שמענו דיוסף הצדיק מעולם לא פנה לרהבי בני אדם.משום הכי נענש היום. וזהו כלל גדול כשאדם רגיל במידה טובה נעשה עליו כנדר, ואח"כ כשעובר עליו,הרי זה נענש".


יוסף הוא האיש נגד הזרם. הוא עומד על דעותיו ועצמיותו בלי להתחשב בתקינות הפוליטית. מתוך שהוא חי בצורה אמיתית זו הוא תובע מאחרים שגם ינהגו בדרך דומה.מצב זה גובה קורבנות מסוימים הן במישור האישי והן ביחסיו עם אחרים. הגמ' במס' סוטה (לו:)  דורשת את הפסוק " ויפוצו זרועי  ידיו..." (בראשית מט' כד') א"ר יוחנן באותה שעה (במעשה אשת פוטיפר) נעץ ידיו בקרקע  ויצאה שכבת זרעיו מבין ציפורני ידיו. תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר "אלה תולדות יעקב יוסף", אלא שיצא שכבת זרע מבין צפרני  ידיו".


למדנו מהמדרש שצדקותו של יוסף פגעה בהופעת החיים הטבעית שהיתה אמורה להיות ליוסף, היא מנעה את לידתם של עשרה שבטים נוספים. גם ביחסיו עם הסובבים אותו אנו מוצאים מתחים על רקע תביעותיו של יוסף לחיות חיים אידאליים. המדרש רבה (פג' ז') דורש את הפסוק "ויוצא יוסף את דיבתם רעה". מה אמר? ר"מ ור' יהודה ור' שמעון. ר"מ אומר חשודים הם בניך על אבר מן החי. ר"ש אומר תולין הם עיניהם בבנות הארץ, ר"י אומר מזלזלים הם בבני השפחות וקורין להם עבדים. ר' יהודה בר סימון אמר על שלשתם לקה יוסף.


יוסף מתבונן במבט אישי יותר ואילו האחים במבט כללי(על כן בפרשתנו הם מכונים אחיו וכו' כדלעיל). רבים המישבים את טענות יוסף כנגד אחיו, על טענת יוסף שהם אוכלים אבר מן החי מתרצים האחרונים שמדובר באבר מבהמה שנשחטה אך עדיין לא יצאה נפשה שלישראל אבר זה מותר שהרי הבהמה נשחטה, על אף שלבן נוח (האסור באבר מן החי) אסור כי הבהמה עדיין לא מתה לגמרי. המבט הכללי של האחים מדגיש את נקודת האומה ועל כן האבר מותר. אולם המבט הפרטי והאישי של יוסף גורם לו לחשוש שתצא תקלה לאחרים שלא יבינו את החלוק הדק הזה ויבואו להתיר אבר מן החי. על כן  סבר יוסף שאסור לאכול אבר זה. על טענת יוסף שהם תולים עיניהם בבנות הארץ מבאר העץ יוסף  "לפי שראה אותם נושאים ונותנים עימהם ולפי קדושתו ראה להתרחק מהכיעור לגמרי,וחשב שאין זה אלא להיות נותנים עיניהם בהן". הנהגה כללית חייבת להיות מחוברת לחיים היום יומיים ועל כן צריכים לעשות עסקים עם כל אחד ואחת. אולם יוסף הצדיק בהליכתו האישית חשב שאין מקום לכך, וכשראה שאחיו נושאים ונותנים גם עם נשים חשב שהם נותנים בהן את עיניהם. אדם המתבונן על הצדקות האישית יודע ש"ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר ת"ח קודם" (משנה הוריות פג').

אולם במבט הכללי אי אפשר להתעלם שהכהן יכול לעבוד במקדש על אף שהוא עם הארץ ואילו הת"ח לא. על כן האחים המתבוננים במבט כללי רואים שיש מדרגות בתוך האומה האחת. בני השפחות הם בתפקיד שונה מאשר בני האמהות, ואין כאן זלזול בהם. אולם מוסף בהסתכלותו האישית חשב שיש פה פגיעה בהם.


כשהאומה נבנית צריכים כל הכוחות להתבלט. על כן כוח הכלל צריך להיות מודגש ולעומתו הכח הפרטי המיוחד  צריך לעלות כדי שלא יתבטל אל מול הכלל. הבעיות מתעוררות כשכל שיטה מתחפרת בעמדתה ולא רואה את התועלת שבצד השני. אולם הקב"ה מלמד את יוסף ואחיו שכל הכוחות נצרכים ומקבלים אלו מאלו. האחים מבינים שרק יוסף בצדקותו יכול להיות משנה למלך במצרים וע"י כך לפרנסם בשנות הרעב. וגם יוסף מבין שתפקידו להיות נציג של האומה. כשהאחים יורדים לשבור אוכל במצרים נאמר "וירדו אחי יוסף לשבור בר במצרים" (מב' ג') ומיד אח"כ נאמר "ויבואו בני ישראל  לשבור בתוך הבאים..." (פס' ה'). בפר' ויגש נאמר "ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה... (מה' כא') דהיינו שממשפחה הפכנו להיות עם – בני ישראל, ויוסף הוא הבולט בהנהגתו.


שתי ההסתכלויות הללו באות לידי ביטוי בתקופת יהושע   מבניו של יוסף. בכיבוש יריחו מצוה יהושע "והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה'..." (יהושע ו' יז'). דרכו הנזירית של יוסף אביו מתבטאת כאן. יהושע יודע שלקיחת שלל יכולה לגרום להתמודדות עם פיתויים ועל כן צריך להתרחק מכך.  אולם הנהגה כזו לכלל האומה היא בעייתית כמו שראינו שעכן מעל בחרם. עכן הוא משבט יהודה שהנהגתו היא הנהגה כללית יותר וממילא הנהגה הזורמת עם החיים. ואכן דוד לקח את שלל אויביו והתמודד עם ההשלכות הנגרמות מכך. ודאי שההנהגה הקבועה היא ההנהגה היותר כללית, אך אסור לנו לשכוח את הכוחות הפרטיים העומדים כמגדלור המאיר את הדרך. אם לא נתחבר לצדקותו המיוחדת של יוסף יש חשש שנפול בפרגמטיות של החיים ונאבד את ייחודנו המוסרי והאלוקי.


אין ספק שפעמים רבות בהסטוריה הארוכה של עם ישראל עולים כוחות שונים הצריכים להתברר ופעמים אין מבינים אותם ומקשיבים לדרכם אלא מתקיפים אותם. אולם לבסוף מתגלה שהאמת תצא משיתוף כל השיטות יחד, ואם זוכים הדברים מתבררים בשעת מעשה לא רק בדיעבד. כשנדע עקרון זה נוכל להתייחס לבעיות שלנו כיום בצורה אמיתית ועמוקה.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry