שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת וירא - תשס"ו

פרשת וירא - תשס"ו

לפני שהקב"ה הופך את סדום ה' אומר: "...המכסה אני מאברהם אשר אני עושה  ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ" (יח, יז' – יח'). מבאר רש"י "וכי ממנו אני מעלים והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ".

אברהם מעמיד עם שכל הגויים יתברכו ממנו. על כן צריכים לידע אותו שסדום עומדת להשמד,  שהרי יש לאברהם תפקיד ויעוד כלפי כל הגויים שסדום הם חלק מהם. התורה ממשיכה ואומרת "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (פס' יט) – מבאר רש"י "ולמה ידעתיו? לפי שהוא מצוה את בניו לשמור דרכי".

לכאורה אינו מובן מדוע מזכירה התורה את זה בהקשר להפיכת סדום? ניתן לבאר שפסוק זה מבאר לנו את ההתאמצות של אברהם להתפלל אל ה' על אנשי סדום הרעים והחטאים לה' מאוד. בסדום היתה מערכת חוקים קבועה והיו שופטים שדנו על פי החוקים הללו. על הפסוק "...ולוט ישב בשער סדום" (יט' א') אומר רש"י (על פי המדרש) "ישב כתוב, אותו היום מנוהו שופט עליהם".

השער הוא מקום המשפט, ולוט התמנה לשופט. א"כ סדום היא עיר מתוקנת ומתקדמת שאין בה הפקרות ולא כל אחד עושה את שעולה לו בראשו. החוקים בסדום קבעו שכל מי שהוא מחזיק ידי עני ואביון וגר בפת לחם, ישרף באש". פלטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוכדך ברחוב העיר ועגמה נפשה עליה.

מה היתה עושה בכל יום כשהיתה יוצאת לשאוב מים, היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה והיתה מכלכלת אותו עני. אמרו אנשי סדום, מאין הוא חי? עד שידעו הדבר והוציאו אותה להשרף. אמרה אלוקי עולם, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום, ועלתה זעקתה לפני כיסא הכבוד. אמר הקב"ה "ארדה ואראה הכצעקתה הבאה אלי", אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך את יסודותיה שלה למעלה ופניה למטה", (פרקי דר' אליעזר כ"ה).

ההגיון שעומד מאחרי מערכת חוקים כמו החוק שהבאנו לעיל וחוקים דומים הוא שמירה על סדום. כך כתב הרמב"ן "כוונתם לכלות את הרגל מביניהם (= הצטרפות זרים). כדברי רבותינו, כי חשבו שבעבור טובת ארצם שהיא כגן ה', יבואו רבים אליהם, והם היו מואסי הצדקה. אבל לוט בעושרו ובממונו בא אליהם,  או שבקש מהם רשות או שקבלוהו לכבוד אברהם". יש כאן מערכת חוקים קשוחה על מנת לשמור על סדום מפני מהגרים זרים עניים שירוששו את סדום ויהרסו את המרקם הסוציו-אקונומי שלה. זוהי הסתכלות חיצונית על סדום והיא יכולה להכשיל אותנו בבניית חברה ומדינה שצריכים להיות נוהגים מתוך יסודות אמיתיים של צדקה ומשפט.

כדי הסברו אמר "והם היו מואסי הצדקה". זאת אומרת שמערכת החוקים היא חיפוי על ריקבון פנימי גדול. מציאות כזו מסוכנת מאד שהרי לא כולם מסוגלים לחדור מעבר למעטפה המשפטית והחוקים המסודרת (ראינו בעבר ורואים אנו גם בהווה, מדינות חוק "מתוקנות" ו"מתקדמות", שביסודן יש קלקול נסתר. לצערינו גם אצלינו יש המתלהבים מהברק החיצוני, בהתעלמות מהיסודות האמיתיים של "הגוי הגדול והעצום". היסודות הללו הם "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה משפט").

הפסוק הדגיש "צדקה ומשפט", דהיינו הצדקה צריכה להיות קודמת למשפט. אם אין מוסר פנימי הקודם למשפט, המערכת המשפטית היא מסוכנת מאוד.

למדנו מפרשת "לך לך" על הפגישה שבין אברהם למלך סדום. גם שם מתגלה הכוח המוסרי של אברהם. לוט נפרד  והתנתק מאברהם,  "ויסע לוט מקדם" (יג' יא') "הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו" (רש"י). לאחר מכן כשפורצת מלחמה נשבה לוט. התורה מדגישה שם "והוא יושב בסדום". על אף ההתחברות הפנימית של לוט לסדום, אברהם רודף ונלחם להצלתו, ולא מתחשב בקלקוליו של לוט. האהבה גוברת והמוסריות של אברהם מתגלית לרבים. 

מלכי צדק מלך שלם מוציא לחם ויין ומברך את אברהם. מלך סדום לעומתו אינו מתרשם מהתגלות המוסר הטהור של אברהם, וכל מחשבתו היא חיצונית ומשפטית. הוא אמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך" (יד' כא'). זהו חשבון קר. הרי הפסדתי את הנכסים והם אינם שלי יותר, על כן הם שייכים לאברהם. אברהם לא רוצה לקחת מאומה ממלך סדום, כדי ש"לא תאמר אני העשרתי את אברהם".

אברהם לא טוען  שרכוש סדום הוא גזול ומשם כך אינו רוצה להנות ממנו, שהרי יש בסדום חוק ומשפט והכל לכאורה הוא על פי הדין. ובאמת לנערים ולאנשים אשר הלכו איתו הוא לוקח את חלקם. אברהם טוען שרכוש סדום הוא ביטוי למוסריות מקולקלת ועל כן זה סותר את תפקידו ואת תורת ה'.

לפי דברינו מובן ההקשר של הפסוק (כי ידעתיו וגו'). אברהם הוא האנטי תזה לסדום. כל עניינו חסד וצדקה וכוחות אלו צריכים להתגלות בעולם בכל גדלם. על כן לפני שהקב"ה הופך את סדום, הוא פונה לאברהם ומספר לו על כך, על מנת שאברהם יעמוד ויתפלל עליהם וע"י כך יחשפו הכוחות הקדושים והטהורים שהם  נמצאים ביסוד האלוקי של המציאות.


ללוט המחובר לאנשי סדום יש רגעי חסד שבהם מתעוררים כוחות הקדושה אותם שאב מבית אברהם. כשהמלאכים באים לסדום אומר להם לוט "סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם" (יט', ב'). מזה למדים אנו לימוד חשוב  שישנן נקודות אור בכל המציאות על אף שבחיצוניות  רואים רק קלקולים.

לימוד עקרוני זה בולט בסיפור של לוט ושתי בנותיו. לאחר יציאתם מסדום הם יושבים במערה בצוער.הם חוששים ש"אין איש בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ". על כן הן משקות את לוט יין ושוכבות עם לוט. נולדים שני בנים מואב ועמון, שמהם יוצאות רות המואביה ונעמה העמונית,שהן היסודות של מלכות בית דוד.
אולי ניתן לומר שהגילוי של כוחות הצדקה הטהורים של אברהם בזמן  תפילתו על אנשי סדום,מעורר כוחות טהורים נוספים היוצאים מהעלם לגילוי.על כן דוקא בהקשר זה מתנוצץ אורו של דוד משיח ה'.

מעיר הנצי"ב על מעשה יהודה ותמר שמהם נולד פרץ שבו מתנוצץ כוחו של המשיח, "לכאורה, הרי יהודה זינה עם תמר כלתו, והרי הכלל ידוע דבני זנות אין לצפות שיהיו בנים מהוגנים. אולם כשראו ישראל את פרץ וזרח שהיו אנשי מעלה שאין למעלה מהם, הבינו שמהם יצא מלך המשיח שיפרוץ דרך ברוחניות". דהיינו שמלך המשיח צריך לגלות את הכוחות האלוקיים הנמצאים בכלא החומריות. דבר זה התחיל במעשה לוט ובנותיו מתוך השפעתו של אברהם אבי האומה.

אצל אברהם נאמר שמצוה את ביתו "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ואלו אצל דוד נאמר "וימלוך דוד על כל ישראל ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו", קודם משפט ואח"כ צדקה,דהיינו המסגרת החוקית קודמת.אולי ניתן להסביר שאברהם לימד את היסוד המוסרי של החיים,את יסודות הצדקה. בלא חיבור ליסוד זה המשפט יכול לגרום לעוולות נוראיות כבסדום. זהו הבסיס הקבוע והנצחי המיחד את עם ישראל.דוד הוא מלך,והמלך צריך לדאוג למסגרות כי אחרת תשרור אנרכיה. אולם תמיד הוא מחובר גם לצדקה ולא מעלים עין ממנה.


דוד   זוכר את היסודות של אברהם שלימד אותנו שהצדקה הפנימית קודמת. אם דוד יתעלם מיסוד זה תעלנה קושיות על יחוסו של דוד,כמו שמצינו בהופעתו הציבורית הראשונה במלחמתו עם גלית. הגמרא ביבמות (עו:) מספרת שדואג האדומי אמר לשאול "עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו.מאי טעמא דקאתי מרות המואביה." אמנם דוד בכל מעשיו ודרכיו מחובר אל היסוד הרוחני והטהור של החיים שהתעורר ביסוד יצירתו במעשה לוט ובנותיו, והכל מתוך חבור לדרכיו של אברהם אבי האומה.

כיום בולט מאוד הצורך לבנות מערכת משפטית שיסודותיה אלוקיים טהורים ומוסריים ועל גביהם תתגלה מלכות בית דוד.

מתוך "השיבה שופטינו כבראשונה" נזכה ל"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry