שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת שמות - תשס"ו

פרשת שמות - תשס"ו

"דרש ר"ע בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להן דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים (= בין מיצרי השדות, ומקומות צנועים. רש"י) (סוטה יא':).

האמונה הטבעית והטהורה היא תכונה בולטת אצל הנשים. אמונה תמימה זו עומדת להם לישראל גם במצבים הקשים, כי האמונה היא הדבקות של כל כוחות החיים בקב"ה. הדבקות של היסוד המקורי והאחד של החיים אל הקב"ה. זוהי הברכה שהנשים מברכות בכל יום "שעשני כרצונו", דהיינו שהאשה מכוונת באופן ישר אל הרצון האלוקי העליון והפשוט (עפ"י עו"ר).

ההתחברות של האיש והאשה יש בה קדושה אלוקית, כי היא מגלה את השכינה במציאות העולמית. "איש ואשה זכו שכינה ביניהם". מבאר המהר"ל (חדושי אגדות, סוטה), "יש בשם איש י' ובאישה ה' ובהתחברות יש כאן שם י-ה. מזה  תראה כי התחברם באחדות גמורה אז יש בהם מעלת קדושה אלוקית". הנשים הן המעוררות את בעליהן והן גורמות להופעת השכינה בעולם, ובשכר זה נגאלו ישראל.

הגמ' בסוטה דורשת את הפסוק "ותיראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו'", א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו". (=אליהן – משמע על עסקי ביאה לשון "ויבא אליה". רש"י). מדרש זה נראה תמוה, מדוע תבעם פרעה לדבר עבירה? מה הקשר בין המגמה של פרעה להרוג את התינוקות לעבירה זו? נראה להסביר שפרעה באינטואיציה הפנימית שלו הבין שכל עוד ימשך הקשר הטהור והקודש של האיש והאשה בישראל הוא לא יצליח לכלותם. הקדושה היא חזקה מכל מגבלות החומר ומנצחת אותו. הוא כבר הבין ש"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", על כן הוא מנסה לפגוע בטהרת המשפחה הישראלית על ידי פיתוי הנשים. הנשים הישראליות הדבוקות באופן טבעי ופנימי באלוקים אינן מתפתות (כלשון הגמ' – "לא נתבעו"). פרעה היה יכול לכוף אותן בכח והנשים לא היו מסוגלות להתנגד. אלא שפרעה הבין שכדי להרחיקם מבעליהן באופן פנימי הן צריכות להתפתות ולרצות להבעל לפרעה. אולם הנשים עמדו בצדקותן וטהרתן.

פרעה שהיה שליט כל יכול העושה ככל העולה על רוחו קורא "למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן  על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה". אולם הנשים "החלשות" הללו עומדות בגאון מול גזרותיו, "ותראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (א' טו' יז').

דורשים חז"ל (מדרש רבא א' טו') "ותיראן המילדות – קישטו עצמן למעשה  למעשה זקנן, זה אברהם כמה שהקב"ה מעיד עליו " כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים וגו'". אמרו אברהם אבינו ע"ה פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילם , אלא להרוג אותם? אנו נחיה אותם". חז"ל מחברים את מעשה המילדות למעשיו של אברהם בגלל הביטוי המשותף "ותראנה – ירא". אולם פסוק זה נאמר לאברהם לאחר הנסיון העשירי של העקדה ואילו המדרש מחבר את יראת האלוקים של אברהם לפונדק שהקים. אולי ניתן לבאר, שיש מקום לטעות שהיראת שמים  עניינה ביטול החיים. אברהם עוקד את יצחק ורוצה לשחטו או לפחות להוציא מעט דם, אלא שמלאך ה' קורא לו ואומר "...אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה..." (בראשית כב, יב'). אולם המילדות בראיה הטבעית והכללית שלהן מבינות שיראת שמים עניינה להרבות חיים, על כן הן מחברות את "התואר" של אברהם, את "הירא אלוקים", אל הפונדק שבו אברהם זן את העוברים והשבים. אין ספק שראיה זו מתאימה לנשים הצדקניות שבאותו הדור. זוהי תפיסה הנובעת מהחבור למקור העצמי של החיים, ואצל הנשים היא ראיה טבעית אינטואטיבית.

המילדות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה הן יוכבד ומרים (לפי שיטה אחת בחז"ל).
הקב"ה נותן שכר  למילדות "...ויעש להן בתים" (א, נא'). "בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויים בתים כמו שכתוב (מלכים א' ט') "ויבן את בית ה' ואת בית המלך". כהונה ולויה  מיוכבד ומלכות ממרים" (רש"י עפ"י הגמרא בסוטה). מדוע מרים זוכה למלכות? תפקיד המלך הוא למשוך אחריו את העם כולו אל המגמה האלוקית של האומה. המלך גורם לאומה למלא תפקידה האמיתי. מרים השפיעה על האומה כולה כדברי הגמ' בסוטה (יב.) "תנא עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר לשוא אנו עמלים. עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגירשו את נשותיהם. אמרה לו בתו, אבא קשה גזרתך יותר משל פרעה...עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולם והחזירו את נשותיהם". אמונתה של מרים השפיעה במיוחד  על כל שאר הנשים וכשיצאו ממצרים לקחו איתם תופים, כי "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים" (רש"י, טו' כ'). מרים אחרי קריעת ים סוף לוקחת את התוף ומושכת אחריה את כל הנשים ויוצאות בתופים ובמחולות. מרים מצליחה לרומם את הגברים ואת הנשים לחיים שלמים מתוך אמונה אמיתית בקב"ה, על כן ראויה היא שיצא ממנה בית המלוכה.

אותה תכונה נשית טבעית גרמה לנשים לצאת במחולות בקריעת ים סוף. זוהי התפרצות אמיתית של שמחה והודאה לקב"ה.אצל הגברים לא מצאנו שרקדו על ים סוף.. המלכות צריכה להביע גם את התכונה  הזאת. אכן מצאנו אצל דוד כך.  כשדוד מעלה את ארון ה' מבית עובד אדום נאמר "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'..." (שמואל ב' ו' יד'). הוא רוקד ושמח שהרי עבודת ה' צריכה להיות בכל כוחות החיים ולא רק בשכל ובהבנה (כמו שמצאנו אצל מרים ושאר הנשים בקריעת ים סוף).

דוד מביע בזאת שהוא מאחד את כל כוחות החיים של האומה הישראלית הן של הגברים והן של הנשים, ועל כן ראוי הוא להיות מלך. דוקא אשה – מיכל בת שאול, מוחה בו "...ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים" (שם פס' כ'). לא מקרי הוא, שנאמר עליה "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" (פס' כג'). כשמיכל מאבדת את הטבעיות הנשית אין לה יותר ילדים.


פעמיים נוספות אנו נפגשים עם היסודות של המלכות ובשתיהן הנשים דומיננטיות. לידתו של פרץ נובעת מרצונה של תמר להעמיד בנים מיהודה (ע' רש,י בראשית לח' יד'). כשיהודה מכיר את החותמת, הפתילים והמטה שלו ואומר "צדקה ממני..." (פס' כו'). דורשים חז"ל "יצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים.

לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים, ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל" (רש"י שם). תמר  מבטאת את הנשיות הטהורה והצנועה. אך יחד עם זה היא אינה מתבטלת אלא פועלת מתוך נחישות להעמיד את המלכות בישראל. זוהי תחושה בריאה הגורמת לה לעשות מעשה שלכאורה לא יעשה. על אף הרצון העמוק שלה להוליד ליהודה בנים, אם יהודה לא היה מודה היתה תמר מוצאת לשריפה וכל מאמציה היו לשוא. אולם זו דרכן של נשות ישראל שאין כאן  אמביציה אישית אלא מחשבה טהורה  וכוללת. על כן אם תצטרך תמר לבייש את יהודה היא תחריש.


בפעם השניה אנו מוצאים את הדומיננטיות הנשית אצל רות ובועז. רות נצמדת לחלקת השדה של בועז והיא זו ש"בעזות" ובחוצפה באה אל בועז, "ותבא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב" (רות ג' ז'). בועז מזדעזע כשהוא מגלה אותה "ויהי בחצות הלילה ויחרד האיש וילפת, והנה אשה שוכבת מרגלותיו" (פס' ח'). לא מקרי הוא שהאמונה והנחישות הנשית היא זו שמקדמת את הופעת המלכות. על כן נאמר בספר רות "ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד" (ד' יז').


הכתוב מחבר את לידת עובד בנה של רות עם דוד מלך ישראל. מיד אח"כ ממשיך שם הכתוב ומיחס את דוד מפרץ ואילך. "ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את חצרון..." (שם פס' יח'). לדברינו הדברים מאוד מובנים. יש קשר ישיר בין פרץ לעובד (לא מוזכר פה יהודה). בשניהם הכוח הטבעי הישראלי בצורתו הפשוטה (וח"ו לא הפשטנית) פועל ומקדם את הופעת המלכות.

בעה"ז נזכה גם בימינו לחבר ולאחד את הכוחות הישראלים השונים וע"י כך יופיע דוד מלך ישראל.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry