שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת בא - תשס"ו

פרשת בא - תשס"ו

"דברו אל כל עדת בני ישראל  לאמור בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (יב', ג'). "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים" (יג, ו'). בפסח מצריים נצטוו  ישראל לקחת את השה בי' בניסן, על אף ששחיטתו היתה ביד' כבכל שנה. צריך להבין מדוע שונה בזה פסח מצרים מפסח דורות.

ידוע שי' בניסן בשנה שיצאו ממצרים היה בשבת. על כן "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו" (שו"ע או"ח ס' תל' , א'). מבאר המשנה – ברורה (סק"א) "שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת ולקחו כל אחד מישראל שה לפסחו וקשרו לכרעי המיטה כמש"כ בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו', והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם?  והשיבו, לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. מפני שאז היה עשירי בחודש בשבת, על כן קבעו לקרוא שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול". הקשו רבים, לפי טעם זה היו צריכים לקבוע ב' לחודש אפילו אם חל ביום חול, ולא לקבעו בשבת.

הרב חרל"פ (בפירושו על ההגדה) כותב: "כל שבקש הקב"ה הוא לגלות את הקדושה הקבועה  שבישראל,  שלמרות כל המסכים וההעלמות נשתמרה בהם הקדושה הפנימית. אותה נקודה אלוקית מתגלה כשנמשכים ומסתלקים מהדברים המתנגדים  אליה (=ההפוכים מאותה קדושה פנימית). לכן בא הציווי "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח משכו ידיכם מן הע"ז" (מכילתא) . וכשאך נמשכו מע"ז שרתה עליהם רוח הקודש ונתדבקו בא-ל חי. ע"י הכפירה בע"ז לבדה כבר הדבקות העליונה מתגלית, מפני שהנקודה השמורה לא עוממה ונכבית. "דהיינו, שכדי שעם ישראל יוכל להתגלות בפועל, הוא נדרש לחשוף את שורשיו הטהורים שהיו נסתרים במצרים. הניגוד המוחלט לטהרת החיים הישראלים הוא עבודה זרה. על כן כדי שיהיו עם ישראלים ראויים לגאולה הם צריכים למשוך עצמם מע"ז שבה היו שקועים. פעולה זו דורשת כוחות נפש עצומים, ורק ע"י התחברות לקדושה המקורית והקבועה בישראל ניתן להסתלק מכוחה המושך של העבודה הזרה. כשהצליחו בזה והוציאו עצמם מהעבודה זרה נחשפה בגלוי הקדושה העצמית הישראלית. פעולה זו נעשתה בי' בניסן בשעה שלקחו שה לקרבן פסח. השה שהוא אלוהיהם של המצרים נלקח להשחט לשם עבודת ה'. על כן רק בפסח מצרים נדרשו ישראל לקחת את הקרבן כבר בי' על מנת שיהיו ראויים לגאולה.

מתאים מאוד שהחבור למקור הישראלי הטהור יעשה ביום השבת. מוסיף כך מבאר חרל"פ: "לכן ויקחו בעשור היה אז ביום שבת קודש שקדושת שבת קביעא וקימא ואינו נדרש שישראל יקדשוה". השבת מבטאת את הקדושה האלוקית המתגלית בזמן, והיא אינה זקוקה לפעולתנו (לעומת קדושת יו"ט שישראל צריכים לקדש את החודש ורק מתוך כך יחול החג).

על אף שקדושת השבת קביעא וקימא, מ"מ מצווים אנו לקדש את השבת שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו", שמפסוק זה  למדים את מצוות הקידוש בשבת. א"כ קדושת השבת היא מקורית ואינה תלויה בנו, אך מ"מ אנו מצווים לגלותה. בדיוק כמו שביארנו לעיל לגבי קדושת ישראל. זהו שאנו אומרים בתפילת שחרית בשבת, "ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת". בגלל הקדושה המקורית של ישראל והקדושה המקורית של השבת וההתאמה הפנימית שביניהם מצווים ישראל על השבת. כשישראל שומרים את השבת מתגלית הקדושה האלוקית בזויותיה השונות, וישראל ממלאים את תפקידם בעולם.

לפי דברינו נבין מדוע קבעו "שבת הגדול", ולא י' בניסן. הפסח הוא חג החרות, החרות מהכוחות החיצוניים המכסים את שורשנו הטהור.  בפסח מצווים אנו להתחבר בפועל, בצורה גלויה ומוחשית, למקורנו האלוקי. ודאי שהשבת מתאימה ביותר לדרישה זו. לפי זה, חג הפסח מתחיל בשבת הקודמת לו, שרק מתוך כך מסוגלים אנו לקיים את מצוות "והגדת לבנך" בשלמות. אמנם את לקיחת השה בי' בניסן אין אנו מצווים בכל שנה, כי ב"ה אין זה מצב קבוע שישראלים עובדים עבודה זרה, לעומת הציווי הפוזיטיבי להתחבר לקדושה המקורית הקיים תמיד.

הרמ' (הל' חמץ ומצה ז' ב') כותב: "מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו, שנאמר והגדת לבנך. לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחרות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיע מה שאירע לנו במצרים וניסים שנעשו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן". עיקר מצוות ליל הסדר היא ספור יציאת מצרים לילדים, כל ילד לפי הבנתו. אין ספק שאדם שיש לו ילדים קטנים אינו נדרש ואינו יכול להתעמק בהבנת יצי"מ , אלא צריך לספר את הסיפור  כהוייתו. הוא נדרש ל"גימיקים" כדי לעודד את הקשבת הילדים.

"וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו מה נשתנה...עד שישיב להם כך וכך אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה, מחלק להם קליות ואגוזים, ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו" (ר"מ שם הי"ג). נשאלת השאלה, האם אדם בעל השכלה ואינטיליגציה לא יחוש תסכול שדוקא בערב מופלא זה  של ליל הסדר, הוא נדרש להתעסק עם סיפורים לילדים, במקום להתעמק בעניין החרות וקרבן פסח וכד'.

אולם לפי מה שביארנו לעיל הדבר מוסבר. עניינו של חג הפסח הוא לחשוף את השורש הישראלי הטהור, ומתוך כך לנסות ולבטא בפועל יסוד אלוקי זה. כל שנה בליל הסדר אנו נדרשים לחיות מחדש את יציאת מצרים ואת כל המשמעות הרוחנית שהתגלתה אז. עיקרו של ליל הסדר הוא לא בעיון השכלי אלא בזרימה הטבעית של עצמיותנו הישראלית. על כן עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים קשורה לילדים – "והגדת לבנך". כידוע ילדים לא "מזיפים" ואם נספר להם סיפור בלא לחיות אותו באמת, מיד הם ירגישו זאת. הם יתחילו להשתעמם ולהפריע, ולבסוף גם יפתחו נוגדנים (דברים אלו נכונים בכל הקשור לחנוך ילדים. אם ההורים והמחנכים מדברים מן השפה ולחוץ ואין תוכם כברם והכל רק "הצגה", אין להתפלא על כך שהילדים בועטים בדרך הוריהם. קודם ההורים חייבים לדבוק באופן פנימי ועמוק באמונתם, ואז בס"ד יצליחו בחינוך ילדיהם).

זהו שאומרת המשנה בפסחים (קטז:) (וגם אומרים אנו זאת בהגדה של פסח), "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". המשנה לומדת מהפסוק "בעבור זה עשה ה' לי..." שכל אחד חייב להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים. אך לא מקרי הוא הרישא של הפסוק "והגדת לבנך ביום ההוא...", כשתספר לבנך את ספור יציאת מצרים תגיע לכך שתחוש שאתה עצמך יוצא עתה  ממצרים. זהו שמסיים בעל ההגדה, "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם".

בהגדה של פסח אנו אומרים:"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". אנו נדון רק בבן הרשע. "רשע מה הוא אומר "מה העבודה הזאת לכם" (יב', כו'), לכם ולא לו ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר". בפסוק הבא (שם כז') אומרת התורה, "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל..." אולם תשובה זו המופיעה  בתורה אינה התשובה לרשע המופיעה בהגדה. שם נאמר "ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (יג' ח'). לי ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל". תשובה זו היא התשובה לשאינו יודע לשאול, והועתקה ממקומה אל הרשע. בעיון הפסוקים תיושב הערה זו. הפסוק אומר "ואמרתם זבח פסח הוא לה'...", ולא אומר ואמרתם לו.  מלשון זו נראה שאין זו תשובה ישירה לשאלת הרשע. כשאדם רשע שואל שאלות מקנטרות ומתגרות פעמים שצריך להפסיק מיד את דבריו ו"להקהות את שיניו." זאת על מנת לזעזע אותו, וגם למנוע את השפעתו על אחרים. אולם זוהי רק התשובה המידית, אך אנו צריכים להיות מוטרדים מכך שיש בעם ישראל בנים כאלו.

זה לא אומר רק על אותם בנים, אלא  מלמד משהו עלינו. אם גם  היינו חיים בפנימיות ובאמיתיות את טהרת החיים הישראליים אז האור היה מקרין גם על אותו רשע, וממילא היה גם הוא מצטרף לחיים של תורה וקדושה. כשאין זה כך אנו צריכים לעשות בדק בית אצלנו. על כן אומרת התורה "ואמרתם זבח פסח הוא לה'", ואמרתם קודם כל לעצמכם. אנו צריכים לחזור ולחיות את גאולת ישראל, ולחוש באופן עמוק שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל.

הקב"ה השרה את שכינתו בכל בית מישראל שהרי שם נאכל קרבן בפסח, וא"כ אנו באמת המרכבה לשכינה. זוהי התשובה היותר עמוקה לרשע. אין ספק שזוהי תשובה שהשפעתה היא רק לאחר זמן ארוך, אך היא התשובה שבאמת תפעל לעומק. דברים אלה מתקשרים לכל מה שביארנו לעיל על עניינו של ליל הסדר.


אנו נמצאים במאבקים קשים, והכואבים  יותר הם המאבקים שבינינו לבין עצמנו. אנו בטוחים שככל שנמשיך לחיות בעומק ובטהרה את התוכן האלוקי הפנימי של ישראל, האור האלוקי ילך ויתגלה ויאיר את דרך האומה כולה.
 

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry