שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת יתרו - תשס"ו

פרשת יתרו - תשס"ו

"ויאמר ה' אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם..." (יט' ט'). הקב"ה מבטיח למשה שבעקבות מעמד הר סיני עם ישראל יאמין בשליחותו האלוקית של משה. לכאורה קשה שהרי בקריעת ים סוף נאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (יד' לא'). א"כ כבר שם האמינו העם במשה ומה התחדש במעמד הר סיני?

נראה להסביר שיש הבדל מהותי בין האמונה שהקב"ה ברא את העולם ועדיין הוא שליט בעולמו, לבין האמונה שהקב"ה דבר עם בן אדם ונתן לו הוראות מדויקות.מוצאים אנו אנשים רבים שמאמינים שיש אלוקים אך לא מאמינים באלוקיותה של התורה. הם טועים לחשוב שהתורה היא יצירה אנושית של אנשים קדושים וטהורים אך אין היא דבר ה'.  נראה להם הגיוני שהקב"ה מתגלה דרך הטבע וגם דרך שינוי סדרי הטבע (=נס), אך חיבור לבני אדם ע"י דיבור נראה כלא הגיוני. המלך הכוזרי (בספרו של ריה"ל) מתחבט פעמים רבות בשאלה זו.

"מי שרוצים להדריכו לקראת האמונה בדבר האלוקים ולאמת לו כי האלוק  מדבר עם בשר ודם, והוא מרחיק זאת, צריך להוכיח לו זאת בעובדות מפורסמות שאין לדחותן, וגם אז יקשה מאוד לאמת לו כי האלוק אמנם דבר עם בשר ודם" (א' ו'). שאלה זו חוזרת בספר הכוזרי פעמים מספר בצורות שונות. (ניתן לשער שלא רק ההגיון מקשה על האמונה שהקב"ה מדבר עם האדם, אלא גם חוסר רצון לקבל על עצמו חובות הנובעות מהאמונה שהתורה היא אלוקית. כמו שאלות אמוניות רבות הנובעות מרצון לחיות חיים "חופשיים" ו"נעימים", שעל רצון זה מלבישים שאלות אמוניות).

על כן אומר הקב"ה למשה,  שבעקבות מעמד הר סיני, כשהעם כולו יראה שהקב"ה מדבר עם משה, יתברר שהשליחות האלוקית של משה היא  לא רק להוציאנו ממצרים, אלא גם לתת לנו את התורה.

זהו שאמר הקב"ה למשה, כשהלך לרעות את צאן יתרו חותנו אל המדבר, "...וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (ג', יב'). דהיינו שהשליחות של משה מתבררת באופן שלם כשעם ישראל יקבל את התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים" (לשון רש"י שם).

כשהקב"ה אומר למשה לדבר אל בני ישראל, הוא פותח בדבריו "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים" (יט' ד')   לאחר מתן תורה אומר ה' למשה "...כה תאמר אל בני ישראל, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (כ' יט'). יש כאן שתי ראיות, ראיה של הניסים, וראיה של הדבור האלוקי אל משה וישראל. אלה הם שתי הנקודות שדיברנו עליהן לעיל. הפגישה שלנו עם האלוקים דרך המציאות העולמית והניסית, והפגישה שלנו עם הקב"ה כשהוא מדבר אלינו ונותן לנו את התורה. אשרי האומה שהקב"ה מראה לה את פניו בהנהגתה העולמית ובהנהגתה הרוחנית.

נראה שאין זה מקרי שסדר הדברים הוא קודם האמונה והראיה דרך העולם, ורק לאחר מכן שמיעת דבר ה'. התורה היא תורת חיים והיא צריכה להתגלות אלינו בתוך העולם ומתוכו, ולא בדחיית המציאות ושבירתה. על כן קודם כל צריכים להאמין שכל הבריאה כולה היא אלוקית, ושהקב"ה מתגלה אלינו בהארת פניו בתוך העולם.

מתוך כך כשהקב"ה מדבר אלינו אין זה גורם חיצוני וזר שמשתלט עלינו, אלא אדרבא הציווי האלוקי הוא ביטוי אמיתי של החיים. באמת העם כולו עונה "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה..." (יט' ח').
הקב"ה דימה את הוצאתנו ממצרים לנשיאת הנשר "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי".

הדימוי של הנשר מופיע גם בשירת האזינו "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על עברתו" (דברים, לב' יא'). מבאר שם רש"י "כנשר יעיר קנו – נהגם ברחמים ובחמלה, כנשר הזה הרחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו". (החצי השני של הפסוק "יפרוש כנפיו יקחהו..., הוא ממש דברי הכתוב אצלנו "ואשא אתכם על כנפי נשרים").

לפי דברי רש"י שם מתבאר שהקב"ה רוצה להעלות אותם בהדרגה קומה אחר קומה. הנשר הוא עוף בעל עצמה וכוח, אך מתיחס בעדינות אל ילדיו. כך הקב"ה לוקח אותנו ומעלה אותנו בתעופה אלוקית, אך כדי שלא תהיה לנו בהלה ופחד וממילא בטול עצמיותנו, נוהג הקב"ה בנו= בבניו, בהדרגה.  אין ספק שנצליח לעלות כי כמו הנשר החזק והמנצח את המפריעים לו, כך הקב"ה מעלה אותנו בגבורה ובעדינות.

דמוי הנשר מופיע בהסבר של חז"ל בתשובת ה' לאיוב. הקב"ה אומר לאיוב "הידעת עת לדת יעלי הסלע" (איוב לט'). מבארת הגמ' במס' בבא בתרא (טז:)  "יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות ואני  מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניח לפניה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מת. בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי?".

הרב רמר בספרו "בעבור הארץ" באר ביאור נפלא את המדרש הזה. היעל היא חיה טהורה וצמחונית שחיה במדברות. היא סמל לחיים הטהורים והישרים. אולם חיים אלה לעיתים קרובות הם קשים ומסובכים. על כן כשעומדת היעל לפני המלטה של הדור הבא, מצטרף ליאושה וכעסה על העולם גם הפחד מפני העתיד. על כן היא מחליטה להפיל את הולד לתהום. באותה שניה בדיוק מזמן הקב"ה את הנשר – העוף הטמא בעל כוחות התעופה האדירים.

הנשר מרגיש במצוקתה של היעל ועט לקלוט את ולדה בכנפיו. הקב"ה מגלה לאיוב את אחד היסודות שעליו מושתת העולם: ההרמוניה בין כוחות החיים שאין פרט שיכול לבטא אותם בשלמותם. רק בשילוב כל כוחות החיים, הטהורים והתמימים וגם הפחות טהורים וחזקים, נוכל לבנות עולם שלם שיגלה את האלוקים בעולם.
כשהקב"ה לוקח את ישראל ממצרים על כנפי הנשר, הוא מלמדנו שכל הכוחות העולמיים גם אלו שנראים בעלי עצמה אישית עצמית וגם הכוחות הטמאים, כולם נוצרו מבורא העולם ש"יוצר אור ובורא חושך  עושה שלום ובורא את הכל". כולם משמשים להתעלות אם יודעים לבחון בעין פנימית ואמיתית את המציאות. כשמבינים את אלוקיותה של המציאות כולה גם הקודש וגם החול ואפילו הטמא, אזי ניתן לקבל את התורה בסיני.

לא רק את אלוקיותה של המציאות כולה צריכים אנו להבין כדי לזכות שהקב"ה ידבר איתנו, אלא גם את תפקיד האדם הפועל בשכלו צריכים  אנו להבין כדי שנזכה לתורה. יש שחושבים שכדי לזכות להבין ולקבל את התורה צריך האדם להקטין את שכלו ואת מחשבתו העצמית, אולם אין הדברים נכונים. אדרבא, צריך האדם להגדיל את שכלו והבנתו כדי שיהוו בסיס רחב לדבר ה'. עניין זה למדים אנו מההקדמה שהקדימה התורה את הגעתו של יתרו והעצות שהוא נתן למשה. יתרו רואה שמשה שופט את העם לבדו. הוא שואל את משה "...מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב" (יח' ד'), "נבול תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשותו לבדך" (יח' יח'). יתרו נותן עצה למשה ואומר לו בסופה "אם את הדבר הזה תעשה וצווך אלוקים ויכלת עמוד..." (יח, כג').

מבאר רש"י "המלך בגבורה אם יצוה אותך לעשות כך, תוכל לעמד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד". נמצינו למדים שיתרו מפעיל את חכמתו ושכלו, אך יודע שלא רק שכל האדם קובע אלא חייבים לשמוע לדבר ה'. לא בכדי  הוקדמה פרשיה זו לנתינת התורה,  ולא בכדי נקראת הפרשה על שם יתרו. זאת על מנת ללמדנו להיות אנשים חושבים, מחדשים ומרחיבים את דעתנו, אך מתוך הקשבה אמיתית לדבר ה'.

הדרישה לגלות את האלוקים בכל המציאות העולמית על עליותיה ונפילותיה, יחד עם התביעה לפתח ולשכלל את שכלנו ועצמיותנו כבסיס לקבלת דבר ה', היא מסובכת מאוד. על כן מיד אחר הניסים שנעשו במצרים ועל הים אנו מוצאים שישראל חטאו. גם לאחר מתן תורה חטאו ישראל בעגל. ללמדנו  על עצמת התביעה האלוקית העליונה, אך גם על הקשיים במימושה.

עם ישראל השב לארצו לאחר הגלות הארוכה, נתבע לגלות את האלוקיות בתוך חיי העולם,  בניגוד למציאות של הגלות המנתקת אותנו מהחיים החמריים. זהו הבסיס (מעין יציאת מצריים שהקב"ה מתגלה אלינו דרך העולם), שעל גביו תתקבל התורה להתקבל ביתר תוקף ועומק. כמו שאומרים אנו בקדושה שבמוסף "והוא ישמיענו שנית לעיני כל חי להיות לכם לאלוקים".
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry