שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת אחרי מות - תשס"ו

פרשת אחרי מות - תשס"ו

"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם אתכם מכל חטואתיכם לפני ה'  תטהרו" (טז' ל'). פסוק זה מלמדנו את חשיבותו של יום הכפורים ש"עיצומו של יום מכפר". הרמ' (הלכות תשובה א' ג') פוסק "ועצומו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם".

יש קדושה מיוחדת ביום הכפורים שמחמתה מסוגל היום לכפרה. כבר בראשית הופעת האומה כשחטאה בעגל,  הכפרה נקבעה ביום הכפורים. למדנו  ב"סדר עולם": משה עלה למרום בז' בסיון וירד ביז' תמוז ושבר את הלוחות. ביח' בתמוז עלה וביקש רחמים עליהם וירד בכח' באב ופסל שני לוחות אבנים, ועלה בכט' באב וירד בי' בתשרי והלוחות בידו ובאותו יום נתרצה הקב"ה לישראל שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך. לפיכך אותו היום הוא יום סליחה וכפרה לדורות ("תורה תמימה").

הגמ' במסכת  ר"ה (יח.) דורשת את הפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה') - אלו עשרת הימים שבין ר"ה ליום הכפורים. דהיינו שעשרת ימי תשובה הם ימים שבהם  הקב"ה נמצא בינינו בצורה גלויה יותר וקרובה יותר. החטא נגרם מהנתוק של האדם מהמקור האלוקי, והשתעבדות לכוחות החמריים. בעשרת ימי תשובה כשאנו עומדים מול ה' אנו מחברים את כל כוחות החיים אל הקב"ה. זוהי התשובה האמיתית, שהכל שב אל מקורו הטהור.

מעניין שפסוק זה נאמר אחרי שהתורה פרטה את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים. מזה ניתן ללמוד שעצומו של יום מכפר גם בלי עבודת הכהן הגדול. יש בזה נחמה גדולה לישראל בזמן שבית המקדש חרב. אמנם סדר העבודה הוא נפלא ועליון, אך גם כשחרב בית המקדש אל לנו להכנס ליאוש ולמחשבות אבדניות שאין לנו סיכוי לכפר על מעשינו ואנו נשאר דלים ומבוזים בגלות בלא יכולת לפרוץ את מר גורלינו. באה התורה ומלמדת אותנו "כי ביום הזה יכפר עליכם", בלי קשר לעבודת המקדש, שהרי באותו היום אנו נמצאים "לפני ה'", וממילא "תטהרו".

זהו מה שלימדנו ר' עקיבא במשנה במס' יומא (פח' ט') "אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי את מיטהרין, מי מטהר אתכם – אביכם שבשמים. שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר "מקוה ישראל", מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל". ר"ע החי בזמן חורבן המקדש ויודע שהעם יכול ליפול ליאוש, מנחם את ישראל ואומר שאם אנו דבקים בקב"ה אז הוא מטהר אותנו (ע' בזה בדברי הרב סולובייצ'יק).
אחד הדברים הקשים להבנה בעבודת יום כפור הוא השעיר הנשלח לעזאזל, ורבים ממפרשי התורה התחבטו בהסברו. אנו ננסה לבאר בשתי דרכים שונות, בדרכו של הרש"ר הירש ובדרכו של הרב קוק. הרש"ר מבאר ששני השעירים מתארים שתי דמויות. בתחילה הם זהים בתכלית, אך דרכיהם נפרדות על סף המקדש. הגמ' במסכת יומא (סב:) מלמדת אותנו "ששני השעירים צריכים להיות שוים במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתם כאחד". שניהם עומדים בשוה "לפני ה' פתח אהל מועד" (פס' ז'). שני השעירים עומדים באפשרות שווה של הכרעה בין לה' ובין לעזאזל.

אולם מכאן ואילך דרכיהם נפרדות. אחד יבטל את "עצמיותו" אל מול המקור האלוקי ועל כן יתעלה ויתקדש. זהו השעיר שעלה עליו הגורל לה', הוא ישחט ולבסוף דמו יגיע אל קודש הקדשים. לעומתו השעיר השני "יעמוד חי" הוא לא ימות בשחיטה, אלא יעמוד חי בלא שינוי. אך שעיר זה לא יבוא אל המקדש פנימה, אלא ישלח ממקום בני אדם ויגיע אל השממה. בפנותו עורף למקדש שמר על חיי "עצמיותו", אולם יסיים אותם בשממת המדבר. השעיר מבטא את כוח ההתנגדות והיכולת להתמודד כנגד כוחות הבאים מולנו. בידינו להפעיל את כוח ההתנגדות ברשות ה' ותחת מרותו. בידינו להיות בחיינו "שעיר לה'", להתנגד לכל הגירויים הפנימיים והחיצוניים המפתים אותנו לסור מעם ה'. אולם  בידינו גם להיות "שעיר לעזאזל". להפעיל את כוח ההתנגדות על ידי סירוב עז לשמוע בקול ה'. הקב"ה העניק לנו את כוח ההתנגדות כדי שנילחם בחולשת החומריות, אולם אנו יכולים להפנות כוח זה עצמו כנגד ה' שנתנו לנו.

לפי זה  ניתן לבאר את המדרש – רבה (בראשית סה' י'). "ונשא השעיר   עליו, זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר.  את כל עונותם, עונות תם שנאמר ויעקב איש תם". יעקב ועשו שניהם נולדו לאותו אב ואם. שניהם היו בעלי כוחות גדולים, אולם יעקב ניצל את כוחותיו לעבודת ה' בתמימות ובטהרה, ולעומתו עשו ניצל את כוחו הרב לשלטון ורשע. כשאנו מכירים  שהחטא נובע משמוש עקום בכוחות האלוקיים ועל כן אנו מוציאים דרך זו ממקומינו ורשותינו,  ממילא נשארת השיטה השניה (=שיטת יעקב) על עמדה והיא השולטת בחיינו, ואז אנו טהורים.

הרב קוק מבאר בדרך שונה – כך כותב הוא באורות הקודש (חד עמ' תצד') "הסליחה העליונה באה ממקום החסדים, מהגדולה הגמורה הרחבה לאין קץ, היודעת את הכללות לכל היקפה, ואת הפרטיות לכל דקדוקיה. יודעת את הקודש ואת הטוב, לכל עלוייהם, ואת החול ואת הרע לכל שפלותם". צריך להבין את מעלתו של הטוב ולעומתו את שפלותו של הרע. צריך ראשית להבחין באופן ברור בין הטוב והרע והקודש והחול. אלם יחד עם זה גם החול והרע מצטרפים למגמה אלוקית שהרי גם להם יש תפקיד בעולמינו. גם הם נובעים מהמקור האלוקי, ש"יוצר אור ובורא חושך" כך כותב הרב "הכל נשקל בצדק בפלס ומאזני משפט, ונטיות הרע והחורבן גם להם יש דרישה, ובכללות הכל מצטרף". 

כדי להבין זאת צריכים להתבונן על העולם ועל ההויה במבט עליון ואלוקי. מבט זה מודגש בעבודת השעירים ביום כיפור. "בסליחה הכללית של יום הכפורים יש רוממות זו, והובטאה בפועל בשעיר המשתלח. שהוא לכאורה נגד השאיפה הכללית של כל עבודת הקרבנות שעליהם נאמר (בפרשתנו) "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". אולם מתעלה השלטון העליון עד כדי נתינת כוח מוגבל גם לאותה הרשעה, והכל מתהפך לסנגוריא".

ביום כפור אנו מסוגלים להתרומם לחיים כאלה המחברים את כל הכוחות העולמיים למקורם האלוקי. כשאנו נותנים לרע לפעול באופן עצמאי אנו מאבדים את היכולת לחברו למקור הכל וממילא הוא באמת רע. אולם התשובה המחברת ומשיבה את הכל למקור, נותנת גם לכוחות העולמיים את תפקידם, וממילא אינם רעים כלל. זהו תהליך התשובה ביום המיוחד ביום הכפורים.

נקודה זו מובלטת גם מהקטרת הקטורת ביו"כ. "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות" (טז' יג'). כידוע אחד מסימני הקטורת הוא החלבנה שריחו רע, וגם החלבנה יכולה להתהפך לטוב גמור ולקדש עליון. כך כותב הרב קוק "אור הנשמה שהקטורת מרמזת עליו, היא מודיעה שאין שום דבר רע ומכוער במציאות מצד הארת הכלל, וכל מה שנראה מכוער ורע ישוב להתהפך לטוב גמור ולקודש עליון.  החלבנה שריחה רע נכנסה בסימני הקטורת, להודיע שאין רע מוחלט בעולם. החלבנה בהתחברותה לנטף ושחלת, בתחילה מסתלק הרע  והכעור מהדבר הרע. אולם לא די בסילוק של הריח הרע כדי להיות נמנה בסמני הקטורת אלא שיש עוד כוח מהפך את כל הרע לטובה וזאת היא סגולת השחלת" (=אחד מסימני הקטורת) (עו"ר א' עמוד קלו').

מבט אחדותי זה הוא יסוד התשובה. מבט זה מובלט בעבודת השעירים ובהקטרת הקטורת לפני ולפנים ביום המסוגל לזה מבחינה פנימית. התורה כותבת "והיתה לכם לחוקת עולם, בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם... (טז' כט'). המספר שבע מבטא את נקודת האמצע. את הנקודה המחברת את הקצוות, את ימין ושמאל, קדימה אחורה, למעלה ולמטה. זוהי הקדושה שבטבע (כהסבר המהר"ל למספר 7). אולם ה – 7 הוא מבט גלוי בעולמנו וממילא חלקי וחסר (אמנם על אף חסרונו יש לו מעלה שהוא גלוי, ועל כן אפשר להתחבר אליו בצורה יותר קלה). המספר עשר הוא כללי יותר. הוא המקור האחד לפני ההופעות המחולקות. הוא לא חיבור כל המספרים הקודמים, אלא היסוד האחד של כולם. על כן העולם נברא בעשרה מאמרות, דהיינו שנקודת האחדות האלוקית לא התבטלה ולא השתנתה על אף שהעולם נברא באופן ממשי. יום הכפורים יש בו את נקודת השבע. זהו הבסיס. אך יש בו גם את נקודת העשר. יו"כ מחבר את המעלות של כל אחד מהמבטים גם של השבע וגם של העשר. גם את הצד הגלוי (וממילא החסר), וגם הצד הפנימי (וממילא נסתר) על כן  התשובה שייכת במהותה ליום כפור, ועצומו של יום מכפר.

נדמה, שבדור של גאולה צריך להבין יותר ויותר את המבט המופלא הזה. רק כך נהיה מסוגלים לגלות את שם ה' בכל המציאות. רק כך נבין ולא נבהל מהסבוך שאנו שרויים בתוכו, ואדרבה נהיה מסוגלים לחבר גם את הרע והחשוך אל המקור האלוקי ולהפכו לטובה ולקדושה. זהו תפקידנו ומתוך כך נזכה לראות באור ה' המאיר מחדש על ציון.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry