שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת חוקת - תשס"ו

פרשת חוקת - תשס"ו

עם ישראל מגיע לעבר הירדן ומתקרב לאדום. משה שולח מלאכים. "...כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו, וירדו אבותינו מצרימה וישב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבותינו" (כ' יד' טו'). משה מבקש "נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך". אולם מלך אדום מסרב,  "ויאמרו אליו אדום לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך" (יז' יח'). בפרשתנו לא כתובה הסיבה מדוע ישראל נטו מעליו ולא נלחמו  בו כמו שעשו לסיחון ולעוג. אולם בספר דברים מסביר משה, "אל תתגרו בם מלחמה כי לא אתן לכם מארצם עוד מדרך כף רגל,כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר " (דברים ב' ה').

מבאר שם רש"י שעשו קיבל בירושה את הר שעיר מאברהם אבינו. המפגש הראשון שלנו עם אומות העולם בכיבוש הארץ היה עם אדום. במפגש זה הוכחנו שאין אנו אומה כובשת ואימפריאליסטית החומדת את ארצות העמים. אנו נזהרים בזכותם של העמים על נחלתם וכל מלחמתנו היא על כיבוש הארץ שה' הבטיח לנו. מלחמה זו היא מוסרית וצודקת. במלחמה כזו אין אנו משחיתים את נפשנו, אלא אדרבא מקימים את המצוה החשובה של כיבוש הארץ. כידוע קיום מצוות מרומם ומקדש את החיים ולא ח"ו משחיתם (רבים חושבים ש"הכבוש" משחית. אולם כשמבינים את קדושת הארץ ואת ההתאמה הפנימית שבין האומה לארצה ומכח  זה יוצאים למלחמה, אין שום פגם והתדרדרות בנפש, אלא אדרבא ביטוי של החיים הישראליים בטהרתם).

משה מתאר לאדום את כל הצרות שעברו ישראל. מבאר רש"י, "אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישראל כשם שלא פרעת את החוב". לכאורה יכול היה לטעון אדום שלהם מגיעה  הארץ שהרי הם מזרעו של אברהם. אם אנו לא נדע לענות על טענה זו לעצמנו ולאחרים, תפגם המוסריות של מלחמתנו על הארץ. על כן מדגיש משה שרק מי שעבר את היסורים של מצרים ראוי לקבל את ארץ ישראל, כדברי חז"ל "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא ע"י יסורים. תורה וארץ ישראל וחיי העולם הבא" (שמו"ר א' א'). כדי לזכות בארץ ישראל שהיא ארץ אלוקית צריך להתעלות ולהתרומם מעבר להסתכלות החמרית החיצונית על החיים. היסורים מזקקים את החומר וע"י כך אין הוא משעבד את האדם. רק כך אפשר לראות בארץ ישראל ארץ אלוקית, ולא סתם חתיכת קרקע נוספת. על כן מדגיש משה שעשו אינו ראוי לקבל את ארץ ישראל על אף שהוא מצאצאי אברהם, ורק אנו ראויים ומסוגלים לירש את הארץ.

לאחר מכן נפגשים אנו עם המלחמה בעמלק. "...וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים, וילחם בישראל וישב ממנו שבי" (כא' א'). מבאר רש"י "יושב הנגב זה עמלק שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב". העמלקים שמעו "שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד" (רש"י), וחשבו שעתה ניתן לנצל את חולשתם של ישראל. הם חשבו שכל כוחם של ישראל נובע מההצלחה החיצונית הגלויה של ענני הכבוד. הם לא האמינו בסגולה האלוקית הפנימית של האומה. דוקא סגולה זו, על אף שאינה גלויה, היא יסוד עמידתם ונצחונם של ישראל. בחטא המרגלים חששו העם להכנס לארץ ישראל שמא יושבי הארץ הענקים והחזקים ינצחו אולם. עתה עם הסתלקות ענני הכבוד, העם צריך להלחם בעצמו. האם יעמוד בנסיון ולא יכשל מחדש בחוסר אמונה ופחד.

עמלק היו בטוחים שהם יצליחו לנצח את ישראל. אולם ישראל הבינו שאמנם הם צריכים להלחם בכוחותיהם, אך יחד עם זאת לחבר את עצמם לקב"ה. "וידר ישראל נדר לה' ויאמר, אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם" (פס' ב'). עם ישראל נודר שכל השלל יוקדש לגבוה  "וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם את עריהם, ויקרא שם המקום חרמה" (פס' ג'). הקב"ה עוזר ומסייע להשתדלותם של ישראל, והם מנצחים את עמלק. ישראל מקים את נדרו ומחרים את עריהם לגבוה.

בזה שישראל מחרימים את השלל הם מגלים פן נוסף במוסריות המלחמה. אין עניינה רדיפת בצע. המלחמה של ישראל אמורה להיות מלחמה מוסרית ולא כשודדים  ובוזזים. אמנם במלחמות אחרות עם ישראל לקח שלל, אך במלחמה הראשונה צריכים להביע לעצמינו ולעולם שלא זו המגמה שלנו. מגמתנו היא עזרת ישראל מיד צר או כיבוש ארץ ישראל, שהיא הארץ אשר הקב"ה נתן לנו לנחלת עולמים.

גם בכניסתנו לארץ ישראל בהנהגתו של יהושע מצינו התנהלות דומה. המלחמה הראשונה של יהושע היתה המלחמה על יריחו. יהושע מצוה "והיתה העיר חרם היא וכל  אשר בה לה'... (יהושע ו' יז').  יהושע רוצה להדגיש שהמלחמה היא בעיקרה על כיבוש הארץ ולא בגלל סיבות צדדיות. כשחטא עכן ומעל בחרם נפלנו במלחמת העי. למדנו מזה על הרמה המוסרית הגבוהה שאנו כאומה נדרשים לה. גם אם חטא אחד מישראל, יש כאן חסרון בהופעת שם ה' בשלמות,  ועל כן הפסידו במלחמת העי.

בסוף הפרשה נפגשים אנו עם מלחמות נוספות, מלחמת סיחון ומלחמת עוג. סיחון אוסף את עמו ויוצא לקראת ישראל למלחמה. "ויכהו ישראל לפי חרב, וירש את ארצו מארנון עד יבוק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון" (כט' כד'). לעומת זה כשמגיעים לדרך הבשן, "ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה  אדרעי" (פס' לג').

הפעם משה חושש, ועל כן אומר לו הקב"ה, "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו לעשות לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון" (פס' לד'). מדוע חושש משה  מעוג ולא מסיחון? מבאר רש"י "אל תירא אותו – שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר "ויבוא הפליט", הוא עוג שפלט מן הרפאים".  עוג הוא הפליט שמודיע לאברהם על שביתו של לוט. רש"י בבראשית מוסיף "שעוג מתכוון שיהרג אברהם וישא את שרה". זאת אומרת, שכוונת עוג  היתה כוונת זדון.

על אף כל זה חושש משה מזכויותיו של עוג. משה רבנו יודע שהמלחמה חייבת להיות מוסרית וצודקת. אסור לנו לקחת נחלה שלא מגיעה לנו (=אדום). אסור להיות רודפי בצע ושודדים (=עמלק). על כן אם לעוג ישנן זכויות (על אף שכונתו לא היתה טהורה), אין הצדקה שלמה למלחמה נגדו. על כן אומר לו הקב"ה שלעוג אין יותר זכויות על כן "אל תירא אותו".

מלחמתנו על ארץ ישראל היא מלחמה על גילוי שם ה' בעולם. היא מלחמה שבנצחוננו והסכמת האומות והבנתם שזוהי ארצנו, תגרום לבטול המלחמות. על כן דוקא גדולי האומה היו המנהיגים של כיבוש הארץ. החל במשה  עבור ליהושע וכלה בדוד.

כיום אנו נמצאים במערכה על כיבוש וישוב הארץ. המלחמה היא עם אויבינו מבחוץ, אך גם מאבקים עם אחינו. אנו צריכים להיות מוסריים במלחמתנו זו. אנו צריכים גם להבין את מוחלטות הקשר של ישראל וארצו. אז ודאי נזכה להשלים ולהעמיק את אחיזתנו בכל חלקי ארץ ישראל, ואור ה' יופץ לכל העולם ולכל העמים.

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry