שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת כי תבוא - תשס"ו

פרשת כי תבוא - תשס"ו

"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשת ושבת בה" (כא' א'). פתיחה זו של פרשת ביכורים אומרת דרשני. הרי ישנן עוד מצות התלויות בארץ שחייובן רק משנבוא לארץ ישראל, ומדוע דוקא בביכורים בחרה התורה ב"כותרת" של "והיה כי תבוא"? כנראה שיש ענין מיוחד בביכורים המלמד על מהות הארץ.

המדרש רבה (בראשית פ"א) דורש את המילה "בראשית" – בשביל ראשית. המדרש מונה רשימה של דברים הנקראים ראשית וביניהם את הביכורים. "בזכות ביכורים דכתיב בראשית  ברא אלוקים ואין ראשית אלא ביכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך". מה מייחד את הביכורים שבזכותם נברא העולם. הרמ' פוסק (פב' מהל' ביכורים הי"ט): "כיצד מפרישין ביכורים, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שבכר רמון שבכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים, והן נעשים בכורים במחובר משקרא להם שם, ואע"פ שעדיין לא בשלו כל צרכן".

נמצינו למדים שהפרשת הביכורים נעשית בעוד הפרי על העץ, ואפילו בעודו פג. מיד כשמתחדשת הופעה חמרית חדשה בעולם אנו מקדישים אותה. אנו מדגישים שאין החומר עומד  בפני עצמו ואח"כ אנחנו "עושים טובה" ומקדישים אותו, אלא כל המציאות העולמית יש בה יסוד עיקרי של קדושה. באופן זה אנו מתחברים למגמה האלוקית של בריאת העולם. הקב"ה ברא את עולמו לכבודו. הוא ברא את עולמו כך שנצליח לגלות גם את "הקודש שבחול".

זהו שהמדרש אומר "ביכורים שנקראו ראשית". שהרי הביכורים מממשים את המטרה האלוקית  של בריאת העולם. ארץ ישראל היא ארץ קדושה כדברי המשנה במס' כלים (פא' ו'): :עשר קדושות הן, א"י מקודשת מכל הארצות". הקדושה האלוקית המתגלה בעולם מתבטאת בשלימות רק בא"י. המשנה שם ממשיכה: "לפנים מן החומה (=של ירושלים) מקודשת מהם (=משאר העירות)". את הביכורים שגדלו בכל חלקי הארץ חייבים להעלות לירושלים המקודשת מכל הארץ כדברי הפסוק, "...והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם" (פס' ב').

התורה נוקטת בביטוי "לשכן" דהיינו שהקב"ה מתגלה בעולמנו בצורה השלימה בירושלים שהרי שם הוא שוכן. כשאדם מעלה את פירותיו לירושלים הוא ממשיך את קדושת ירושלים לביתו ולשדהו כי "דוקא ירושלים כוללת את כל ארץ ישראל, וכדברי הזוהר – ירושלים  כל ארץ ישראל נכפלת תחתיה" (אגרות ראיה א' , עמ' לד'). עתה נבין את שהערנו בפתיחה, מדוע בחרה התורה את הכותרת "כי תבוא את הארץ" במצות הביכורים. הביכורים מבטאים בשלמות את קדושת הארץ, שהקדושה איננה חיצונית אלא בתוך החול, זהו הקודש שבחול.

המביא ביכורים מחג השבועות עד סוף חג הסוכות קורא את מקרא הביכורים. כמו שנאמר בפרשתנו: "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב" (כו' ה'). מקרא ביכורים חייב להאמר בלשון הקודש. "ואלו נאמרין בלשון הקודש,מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות..." (סוטה פז' משנה א'). הגמ' שם (לג.) מביאה את המקור לדין שמקרא ביכורים בלשון הקודש. "נאמר וענית אמרת לפני ה' אלוקיך,  ולהלן (= בברכות ובקללות שבהר גריזים) הוא אומר "וענו הלויים ואמרו  אל כל איש ישראל", מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש".

מדוע חייב לקרוא דוקא בלשון הקודש? כידוע, העולם נברא במאמר, בדבור. "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה' א'). בלשון הקודש המילה מבטאת את מהות הדבר שהרי בריאת כל דבר היתה ע"י אותה מילה". כשהקב"ה אמר "אור" נהיה אור. א"כ המלה  מבטאת את התוכן האלוקי הפנימי של כל הנמצא בעולמינו. כשאנו מביאים ביכורים המבטאים את הקודש שבמציאות, אנו קוראים את מקרא הביכורים המתאר את התהליך של ההסטוריה הישראלית מראשיתה ועד הגיענו אל ארץ ישראל, כדי להדגיש שהתהליך ההיסטורי הוא אלוקי.

על כן יש לאמרו דוקא בלשון הקודש המבטאת את הנסתר האלוקי בתוך הגילוי העולמי. המקור לדין זה הוא מדברי הלויים בהר גריזים. כשעם ישראל מגיע לארץ הוא חייב להזדרז ולהגיע להר גריזים ולקבל על עצמו את ברית התורה בחיבורה לברית הארץ. התורה היא תורת חיים. היא מקור החיים המתבטאת בתוך ממשות החיים בעשיתנו את המצוות. אין לנו חיים העומדים בפני עצמם ואותם אנו מנתבים ע"י המצוות. מחשבה זו פסולה. אנו יודעים שהתורה היא עצם החיים, היא הגילוי והחשיפה של הקדושה שבנו. על כן ברית התורה שבהר גריזים צריכה להיעשות בלשון הקודש. המסוגלת לבטא את קדושת החיים בשלמות. ברית זו תעשה מיד עם כניסתנו לארץ כדי שלא נעלה בדעתנו שיש ארץ ואותה צריך לקדש. אלא הארץ  וקדושתה חד הוא. (מעין מה שביארנו לגבי ביכורים שמיד עם הופעת הפרי מקדישים אותו לביכורים). עתה מובן שהמקור לאמירת מקרא ביכורים בלשון הקודש הוא מדברי הלויים בהר גריזים.

אדם המביא ביכורים צריך ללון בירושלים, ורק בבוקר שלאחר מכן יכול לחזור לביתו. כך כותב הרמ': "הביכורים טעונים לינה. כיצד, הביא ביכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו, לא יצא באותו יום לחזור למקומו, אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו" (הל' ביכורים ג' יד'). מדוע צריכים ללון בירושלים לפני שחוזרים לביתם. אין ספק שהעלאת הביכורים דוקא לירושלים והקריאה דוקא בלשון הקודש גורמת לאדם התרוממות אדירה שעל ידה הוא יצליח לקדש את כל חייו. אולם לאחר התעלות זו הוא חוזר לביתו וקיים חשש שישכח את המדרגה שהגיע אליה.  על כן אומרת התורה "אל תברח". תלון עוד לילה בירושלים, תספוג לתוך הרגשתך את תחושת הקודש שבחול. רק לאחר מכן תחזור לביתך, ואז תצליח להמשיך את הקדושה לשגרת החיים עד השנה הבאה ששוב תעלה לירושלים את הביכורים.

(אין ספק שפרשה זו ראויה להילמד בעמקות בציבור החורט על דגלו את היותו עובד ה' בבית ובשדה ובכל מפעלות החיים. אסור שחבור זה יהיה חבור סינטתי, אלא חבור מהותי והרמוני.

למדנו במדרש תנחומא (כי תבוא א') : "צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד להחרב והביכורים עתידין לפסק. עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלוש פעמים בכל יום". אינו מובן מה הקשר בין הביכורים לתפילות, שעל כן קבע משה שיתפללו ג' תפילות בגלל ביטול הביכורים.

אנו מתפללים שלוש תפילות ביום כדי שכל עיסוקינו במשך היום יהיו מחוברים לקב"ה. כשאדם קם בבוקר ומתבונן לקראת היום החדש והעיסוקים המרובים שעומדים לפניו, הוא צריך להקדים לכך תפילה המחברת אותו עם הקב"ה. מתוך זה המעשה שיעשה לאחר מכן יהיה קדוש יותר. זוהי תפילת שחרית. היום עובר והעיסוקים הרבים יכולים להשכיח מהאדם את תפילת שחרית ומשמעותה. על כן באמצע מרוצת היום יפסיק ויתפלל את תפילת המנחה, וימלא את מצבריו מחדש. זוהי תפילת מנחה. לאחר שסיים את מלאכתו וחוזר לביתו ומתבונן בספוק על כל מה שעשה במשך היום, צריך הוא להדגיש את הקדושה שבתוך עיסוקיו. זוהי תפילת ערבית.

עתה מבינים אנו שמשה תיקן שלש תפילות בגלל שהביכורים עתידים להתבטל. לפי מה שהסברנו  הביכורים מבטאים את הקודש בחול, שכל החיים כולם יהיו אלוקיים. כשמשה רואה שהביכורים יתבטלו הוא מתקן את התפילות כדי שישלימו את החסר.

הפסוקים של פרשת הביכורים הם היסוד של ההגדה שאנו אומרים בפסח. כבר שאלו רבים מדוע לא הביאו בהגדה את הפסוקים בספר שמות המספרים על השעבוד ועל הגאולה. מדוע דוקא פסוקים ספורים אלו הם הבסיס של ההגדה?

עם ישראל הוא עם ה'. הוא מספר ומגלה את שם ה' בעולם. הקב"ה הוציאנו ממצרים ולקח אותנו לעם על מנת שנחיה את הקודש שבחול בשלמות. על כן הקב"ה מוציאנו ממצרים ונותן לנו את התורה, וכל זאת על מנת להגיע לארץ ישראל.  כשהקב"ה שולח את משה להוציא את ישראל הוא אומר לו: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש..." (שמות ג' ח'). וממשיך הוא ואומר: "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון  את האלוקים על ההר הזה" (פס' יב').

הקב"ה מדגיש שהמגמה היא להוציא את ישראל ממצרים כדי להביאם אל הארץ. אך אין פה ענין מדיני ופוליטי גרידא. האות כי אנוכי שלחתיך הוא מתן תורה. כשעם ישראל יגיע, לאחר שקבל את התורה, לארץ ישראל, יוכל הוא לחיות חיים אלוקיים שלמים בתוך עולם החול. זוהי מגמת יציאת מצרים. על כן כל שנה ביושבנו בליל הסדר אנו מבארים לעצמנו ולילדינו את תפקיד האומה שעל מנת כן הוציאנו ה' ממצרים. להבנת התפקיד אנו מביאים את הפסוקים שבפרשת ביכורים כי הם מבטאים את יעודנו באופן שלם.

אין ספק שדרך זו מורכבת וקשה, אך היא הנכונה והשלמה. אנו חייבים להתאמץ ולהתעלות אל הקודש העליון כך שנוכל לגלותו בכל מציאות חיינו.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry