שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת שופטים - תשס"ו

פרשת שופטים - תשס"ו

כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנצוח  עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת , ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה" (כ' יט' כ').

מפסוקים אלו אנו לומדים את איסור "בל תשחית". כך הם דברי הרמ': "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה. וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעיין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בבל תשחית, ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם" (הלק מלכים פו' הל' ח' י').

איסור בל תשחית מלמד אותנו את היחס האמיתי אל הטבע. התפיסה האלילית המתבטאת באשרה מנתקת בין המקור האלוקי לבין העולם הגלוי שלנו. העולם החמרי והכוחות הטבעיים כשהם עומדים בפני עצמם יש בהם עוצמה רבה, ועל כן יש מקום לסגוד להם. (כיום אין אנו מוצאים כמעט ע"ז בצורה הזו, אך הסגידה לחומריות בצורות שונות בולטת מאוד). כשאדם סוגד לחומר הוא מקטין את נשמתו הדורשת עבודת ה' טהורה, הוא חונק את עצמותו. על כן הוא זועף וזועם, והוא באמת שונא את העולם ורוצה להשחיתו. אולם הוא אינו מסוגל לבטל את העולם ועל כן הוא מנצל אותו בלי חשבון ולא מעניין אותו התוצאות שיהיו ממעשיו. הגמ' במס' שבת (סז.) אומרת: המבקעת ביצים בכותל בפני האפרוחים הרי זה מדרכי האמורי".

מבאר רש"י: "לאחר שיצאו האפרוחים  מחזרת הקליפה במקל וקובעתם בכותל לפניהם..." מסביר הרב קוק (עין איה שבת ב'): "תכונת הרשעה, חפצה לאבד את ההויה, אינה חיה כי  אם מפני שכח החיים שמציירת את תאוותו רק כדי למלאת את התאוות המסעירות את הלב, אבל בעצם, שנאת החיים טבועה בקרבה דהיינו במבט חיצוני הרשעה אוהבת את החיים כדי למלאת את תאוותיה, אך האמת ששנאת החיים יש כאן. "תכונת השחתת החיים שהוחלה מדור המבול (="כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"), הולכת היא בכל שדרות החיים, מפני הנטיה הרעה הנכרת בנפש הרעה שמסתכלת על ההוויה על פי מהותה. כשם שהיא מכירה שראוי לה בעצמה הכליון יותר מהמציאות,כך היא הולכת על הכלל כולו. אשר על כן, היה הסירוס אחד מעבודת האלילות". דהיינו, שמתוך שהרשעה פגומה, כך היא מתבוננת על כל המציאות ורואה בה רק קלקולים. מתוך שהיא יודעת שהיא צריכה כליון, כך נראה להם שכל העולם צריך כליון "ומדרכי האמורי לבקע הביצים שכוח ההפריה אצור בהם, להפסידן,להורות על השנאה הטמונה במעמקי הנפש לחיים ולהויה".

לעומתהתפיסה הנמוכה של האמוריים ושאר עובדי ע"ז, באה התורה ומלמדת אותנו את היחס הנכון לכל המציאות העולמית. "בל תשחית" מלמד אותנו להיות קשובים לכל פרט מפרטי העולם, ולשמוע את הסודות האלוקיים של ההויה. כשחיים בצורה זו  אנו מוקפים כל הזמן בהופעה אלוקית הן בשבתנו בבית המדרש והן ביוצאנו למלאכתנו בענייני העולם.

מענין שהתורה באה ללמדנו אסור זה דוקא בשעת מלחמה. במלחמה יכול להיות נצבר כעס גדול של הלוחמים על העולם.הרי הם רואים הרס נורא והם נפגשים עם הרשעות העולמית. מתוך זה יכולים הלוחמים להגיע לזלזול בעולם,ומה זה משנה עוד עץ מאכל יותר או פחות.אומרת לנו התורה "...כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור".

מבאר רש"י: "שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור...מפניך להתייסר ביסורי העם וצמא כאנשי העיר? למה תשחיתנו?! "אנו נלחמים את מלחמות ה' והפגיעה צריכה להיות באויבי עמינו ובאויבי ה' בלבד.
חייבים להמשיך להתבונן ולראות את שם ה' המופיע בעולם, את שם ה' המופיע גם בעצי המאכל, ועל כן אסור להשחיתם.

אין ספק שהתורה תובעת מאיתנו להיות שוקלים את מעשינו אפילו בשעה מסובכת כל כך כשעת המלחמה, אל לנו לשכוח את תביעותיה של התורה המגיעות עד לפרטי הפרטים של החיים אפילו בשעת סערת הקרב.

אז מלחמתנו תהיה מוסרית ואלוקית ובע"ה אלוקי צבאות ישראל ננצח את אויבינו.
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry