שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת נח - תשס"ז

פרשת נח - תשס"ז

וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם  כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" (ח' כא').

השאלה המתבקשת מאליה היא מדוע לא יוסיף ה' לקלל את האדמה ולא יוסיף יותר להכות כל חי? אם יקרה שהעולם יתדרדר שוב למצב שהיה בזמן דור המבול, האם הקב"ה לא יכלה אותם? מה השתנה?
אחרי שנוח יוצא מהתיבה נאמר: "ויבן נח מזבח לה', ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח" (ח' כ'). אומר המדרש (מו' לד, ח'): "ויבן כתיב – נתבונן, אמר מפני מה ציווני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מהטמאים, אלא להקריב מהם קרבן. מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה". נח עמל זמן רב בתיבה להחיות את בעלי החיים. ודאי שהתחושה שלו יכולה להיות שכל החיות שייכות עתה לו, הם עכשיו רק לשימושו. אך הוא הפעיל את הבנתו. הוא לא פעל על פי התחושה הנמוכה שהיתה  יכולה להיות הדומיננטית והקובעת.

תחושה זו נובעת מהסתכלות קטנה על החיים. הוא רואה רק את האדם ועולמו החמרי המצומצם, ולא מצליח לפעול על פי החלק העליון שלו, שהוא השכל וההבנה. מצב נמוך זה היה עד נח. האנושות פעלה על פי היצרים הגשמיים הנמוכים ועל כן לקחה את נשותיהם של האחרים, כי זה מה שמתחשק לי ומדוע לא. כל אחד גזל מחברו, מדוע לא, הרי גם לי מגיע כמו שיש לחברי. כשאין התבונה מוליכה את האדם, מיד יצריו משתלטים עליו והעולם הולך ומתדרדר עד שאין ברירה אלא להביא מבול.

לעומת המהלך הקודם, נוח מחדש מהלך שיסודו הוא התבונה, השכל. אמנם לאחר מכן יכולות להיות נפילות אך, כשהיסוד הוא התבונה, אזי גם כשנופלים יש  עדין אפשרות לתקן. נח הוא הראשון הבונה מזבח. אמנם  מצאנו שקין והבל מביאים קרבנות לה', אך מזבח הם לא בנו. המזבח נבנה ע"י יצירת האדם. לעומת המזבח ישנה את המצבה שעליה נאסר עלינו להקריב קרבנות. המצבה היא חלק ????. אלא נוצרה ע"י מעשינו. כדי שהקרבנות יקבלו את הערך האמיתי שלהם אנו נדרשים לפעול בתבונה שלנו ולבנות מזבח. אין מזבח  בטבע. אין מזבח הנבנה ע"י בע"ח. רק האדם בתבונתו ובחכמתו יכול לבנות מזבח. זהו שאמר הפסוק: "ויבן נח מזבח לה'". והמדרש דרש ויבן – נתבונן. נמשיך בדרכו של המדרש ונאמר שבעצם הבנין של המזבח יש תבונה וחכמה. נח מנצל את הכח החשוב והעליון של האדם לעבודת ה', וממילא האנושות שנמשכת מנוח תהיה בנויה על אדני התבונה.

אמנם יכולים להיות משברים רבים לאחר תקופתו של נוח, וכמו שאנו מוצאים בסוף פרשתנו את דור הפלגה, אך הטפול יכול להיות מקומי ולא של כל המציאות , כי היסוד של נוח הוא קבוע. אמנם הוא יכול להתכסות אך לא להעלם, ומה שצריך זה תיקון מקומי כדי לחשוף את הכח האלוקי, את כח התבונה.
כשהקב"ה  אומר שלא יוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם הוא נותן סיבה, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". רבים תמהו כיצד סיבה זו מסבירה מדוע לא יביא הקב"ה עוד מבול על העולם. רש"י בבאור הפסוק כותב: "מנעוריו כתוב משננער לצאת ממעי אמו נותן בו יצר הרע". כשהאדם יוצא לאויר העולם ומתחבר לעולם החומר אז ניתן בו יצה"ר, אז מתחילים ?????????. מפורסמת הגמ' במס' נידה (ל:) האומרת שנר דלוק מעל העובר ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכיוון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהיה רשע...".

מגמ' זו אנו לומדים שהיסוד  של האדם הוא טהור וקדוש, ועל כן במעי אמו הוא לומד תורה. רק כשיוצא לאויר העולם ומתחבר למציאות החמרית הוא המתחיל להסתבך. אך עם כל זה משביעים אותו שיהיה צדיק מפני שהיסוד הקודם והראשון שלו הוא התורה. על כן מהותו היא התורה ועל כן ניתן להשביע אותו.

כמו באדם הפרטי כך באנושות כולה מנח ואילך, היסוד המקורי והראשוני הוא התבונה של נוח. אמנם אח"כ העולם מתגלגל ומסתבך אך יסוד זה  הוא הקבוע. זה פשט הפסוק – הקב"ה מריח את הקרבן שנח מקריב על המזבח – דהיינו המעשה הנובע מהתבונה. על כן אומר ה' שלא יביא עוד מבול, כי הרע הוא רק בהמשך החיים ולא ביסודם -  כי יצר לב האדם רע מנעוריו – משננער ממעי אמו, ועל כן יסוד החיים ישפיע ויגבר על כל הקלקולים.

על הפסוק "וירח ה' את ריח הניחוח" אומר המדרש (מד' לד:) "הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש.  וירח ריח של חנניה מישאל ועזריה עולה מכבשן האש. משל לאוהבו של מלך שכיבדו, ושלח לו המלך דורון נאה. ועמד בנו ולא כבדו. עמד בן בנו וכיבדו. א"ל, דומה הדורון שלך לדורון של סבך". "מתוך שהפסוק כפל ואמר "וירח את ריח הנחוח" למדנו שעם ריח הקרבן הריח עוד ריח אחר של צדיק"(עץ יוסף).
הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry