שמיניסטים תלמידים ובוגרים
שאל את הרב


> > > פרשת ויחי - תשס"ז

פרשת ויחי - תשס"ז

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" (מז' כח'). מעיר הנצי"ב: "החלק הראשון של הפסוק מיותר שהרי כתוב ויהי ימי יעקב שבע שנים ומאה וארבעים שנה, וכבר כתוב שהיה בבואו למצרים מאה ושלושים שנה. אלא הפירוש "ויחי" שהיה חי חיים טובים ומתוקנים מה שלא הורגל בזה בא"י". דהיינו שרק בארץ מצרים חי יעקב חיים טובים בניגוד לכל הקורה לו עד עכשיו.זהו שהדגישה התורה את המלה "ויחי", לשון חיים טובים ומאושרים.

הנצי"ב מוסיף "ועיקר סיבה זו שיהא רוב חיותנו בגלות, דהקב"ה גילה לאברהם אשר נוצרו בניו להיות לאור גויים, וזה אי אפשר רק כשהם מפוזרים בגלות. וכן יעקב אבינו כשבא למצרים שהיה אז עיקר הישוב שם, נתגדל בזה שמו יתברך כשראו השגחתו על יעקב וזרעו".

גם הרב זצ"ל מבאר שבגלות השפענו על האומות אמונה מוסר ויושר. כך הוא כותב: "פזורי האמונה האלוקית וכל תנחומותיה והערותיה הרבות למוסר וליושר, לגבורה ולתקוה, לשלום ולנחמת עולמים, שכבר נתפשטו בין גויים רבים ועצומים ע"י פזורנו בין הגויים, ע"י התפשטות האמונות הנובעות ממקור כתבי הקודש..."  (אורות עמ' ע"ה). ודאי שאם היינו זוכים היינו יכולים להשפיע את אותן השפעות בהיותנו בארצנו, בתנאי שנחיה חיים שלמים וטהורים.

אולי ניתן לבאר באופן שונה מהסבר הנצי"ב. יעקב חי בארץ מצרים חיים טובים ומאושרים כיון שרק שם התאחדה המשפחה כולה. לאחר שנים של מחלוקות וסבוכים בין האחים, עתה כל אחד מהאחים יודע את מקומו ותפקידו. עכשיו האומה הישראלית יכולה להתחיל לצעוד על במת ההסטוריה, כיון שיש אחדות אך לא אחידות. על כן יעקב מרגיש שהוא מממש את יעודו, ואלו הם חיים אמיתיים = ויחי יעקב.

רבים טעו וחשבו שאחדות מבטלת את היחוד האישי, ועל כן הדגישו את הפרטי אל מול הכללי שנראה להם כמאיים על יחודם.  כותב הרב (אוה"ק ג' עמ' תג'): "יש הטוענים הנוטים להסתה, שהאליליות עזיזה בהבלטת רשמי החיים, בהבעת הפרטיות, בחדירה אל היופי ואל העשירות הגוונית. (לעומת זה) האחדות האלוקית מטשטשת את הכל, מכל הגוונים גוון אחד היא עושה, ועושר החיים מתדלדל". האליליות נותנת לכל כח בעולם עוצמה עצמאית ועל כן מובלטים כל הגוונים. לעומת זה התפיסה האחדותית של היהדות גורמת לטשטוש, וזהו חסרון גדול. "באה טענה זו מחסרון ידיעה וכהות רגש. האחדות האלוקית, בתואר אחדותה, היא מתעלה על ציור האחדות הרגילה, והיא באמת מתעלה על האחדות באותה המדה שהיא מתעלה על הריבוי  ואותו העושר של הריבוי  לעולם נמצא בקרבה בצורה יותר מבהיקה באין סוף". ישנה אחדות רגילה החושבת בצורה נמוכה וקטנה ועל כן נראה שאחדות סותרת יחודיות. אך האחדות האלוקית נותנת לריבוי העולמי את הבהקת האין סוף. ע"י כך כל פרט מקבל גודל ושלמות. המסקנה "האחדות מחיה את הריבוי".

גם מו"ר הרב צבי יהודה קוק מדגיש את הריבוי שבאחדות. לנתיבות ישראל א' – התרבות הישראלית): "השקפת האחדות של התרבות הישראלית גם היא לא כפרה בהמון הריבויים והסתירות אשר בהויה ולא העלימה את עיניה מהם. לא נעלם ממנה ערכם הרב של כוחות הטבע השונים, כוחות הגבורה, כוחות היופי, כוחות המוסר וכו' אלא שבכל זאת ידעה והורתה: 'ה' אלוקינו ה' אחד'".

עד מצרים נבנתה האישיות הפרטית של כל אחד מהשבטים. ישנו חשש שמצב זה יגרום לפרוד בהמשך ההסטוריה של משפחת יעקב.  יעקב חושש ממצב נורא זה. אומר המדרש רבה (צח' ב'): "ויאמר האספו וגו', רבנן אמרי ציוה אותם על המחלוקת , אמר להון תהיו כלכם אסיפה אחת. כמו שכתוב, "ואתה בן אדם, קח לך  עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חֲבֱרָו...וכל בית ישראל חֲבֱרָו (יחזקאל לז' טז'). חבירו כתיב (לשון יחיד) נעשו כל בני ישראל אגודה אחת". יעקב מדגיש לבניו את החובה של כולם להתאחד לגוף אחד. רק באופן זה עם  ישראל יוכל לשרוד ולהשאר עם אחד בכל המצבים שהוא יעבור. אין ספק שאם נקודת הכלל והאחדות לא היתה מושרשת בנו, לא היינו מסוגלים להשאר אומה אחת בגלות הארוכה. נוסף לכך, בתקופת הגלות, היה צורך לטשטש את ההבדלים בין השבטים ע"מ שתודגש האומה האחת.  כותב הרב (אורות עמ' מג' כז'): שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה ע"י הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט וחלק יפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדידים. הרב מבאר שהיכולת שלנו להתמודד עם התרבות הנכרית ועם הדעות הזרות תלויה בכוח של כולנו יחד. אם כל שבט היה מתמודד בכוחו הפרטי לא היינו מסוגלים להשאר בטהרתנו הישראלית. אולם מצב זה של בטול חלוקת השבטים גורם גם נזקים – "אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפילות המיוחדות וראויות לכל שבט ושבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם ערכי החיים הפנימיים והחיצוניים בלימודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון  אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטים ובונה את עולמו  (גם הם נתבלבלו)". אולם ודאי שתוך כדי תהליך הגאולה יחזרו הכוחות הפרטיים להתגלות מתוך חיבור לכוחות הכלליים של האומה. "ישראל ישוב על מכונו כוח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית ומזבח ה' ההרוס יבנה עוד הפעם ע"י שנים עשר אבנים".

לעיל הבאנו את דברי מו"ר הרב צבי יהודה, שעל אף שהאומה מכירה את הכוחות הפרטיים של הגבורה והיופי וכו', בכל אופן, יודעת האומה לומר ה' אלוקינו ה' אחד. הבנה זו מתבררת היטב אצל יעקב אבינו. מבאר לנו המדרש רבה (צח' ג') על הפסוק  "...ושמעו אל ישראל אביכם": "אלעזר בן אחוי אמר, מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם, קרא לשנים עשר בניו, אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם. שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה. אמרו לו, שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת עם הקב"ה , כך אין בלבנו מחלוקת, אלא "ה' אלוקינו ה' אחד". אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. יעקב אבינו חושש שלכל אחד מבניו ישנה דרך מיוחדת בעבודת ה', וכל אחד מהם חושב שזוהי הדרך היחידה והנכונה.  במצב זה שמו של הקב"ה לא יוכל להתגלות בעולם, וזה נחשב כמחלוקת על הקב"ה. ענו לו בניו כשם שאצלך אין פירוד כך אצלנו על אף ההבדלים, אין אצלנו פירוד אלא אחדות.

מצב זה  הוא המצב השלם, ומלכות ה' יכולה להתגלות בעולם. זהו שסיים יעקב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

בתחילת המדרש מסופר שיעקב קרא לבניו ואמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם. דברים אלו נראים סתומים. אולי ניתן לבאר שיסוד האחדות האלוקית מתחיל מההקשבה לנשמת האומה הישראלית ביסודה, עוד לפני הופעתה וגילויה בעולם.

כך מבאר הרב (עו"ר א' עמ' ק"י) "שמע ישראל = ההקשבה הישראלית המאחדת, הזרועה מלוא מזרע אור חיי קודש קדשים בתהום נשמת ישראל הקדומה, העולה במחשבה העליונה". יש כח הקשבה מיוחד לאומה הישראלית ביסודה הראשונה והקדום מהנשמה המקורית שלנו.  מתוך הקשבה זו הננו מסוגלים להבין את יסוד האחדות האלוקית. מסוגלים אנו להבין זאת ע"י שה' אלוקינו = ה' מתגלה כאלוקים שלנו בהופעת התורה אלינו. "ה' אלוקינו = שהננו מכירים (כאן כבר אנו מגיעים להכרה ולהבנה תודעתית של האחדות האלוקית) יחוד אלוקותו עלינו, מתוך ההופעה של התגלות ה' המיוחדת על נשמותינו, מתוך אורה וזהרה של תורת אמת".

מתוך כך נוכל להכריז ולומר ה' אחד. "האחדות הברורה בעוצם טהרתה לא תופיע בשום  הגיון בשום השכלה אנושית , בשום הכרה. רק בכנסת ישראל רווית טל אורות של גילוי שכינה ה' אחד מתגלה בהוד קדושתו". את ההבנה וההכרה באחדות ה' אין השכל האנושי לבדו יכול לתפוס. צריך לזה מקור עליון וטהור יותר. מקור זה מופיע בעולם בכנסת ישראל והתגלות ה' אליו בתורה. רק כך יכול העולם להגיע לשלמות מגמתו ולגלות את אחדות ה'. צריך להוסיף הבהרה לדברינו. אל לנו לטעות ולחשוב שהשכל סותר את האחדות האלוקית, אלא הכוונה שאם נצעד רק בדרך השכלית הרציונלית לא נצליח להכיל את עומק האחדות האלוקית. אמנם אחרי השמיעה לנשמת האומה ולתורה, השכל יתרומם ויוכל גם להכיר ולהבין את אחדות ה'. על כן נתבעים אנו לחיות חיים עמוקים וטהורים וע"י כך כל כוחות חיינו מתרוממים ואנו באמת מבינים את האחדות האלוקית באופן פנימי וחיוני.

כשיעקב שומע את דברי בניו, הוא מבין שהמלכות האלוקית המתגלית בעולם הממשי  תתקיים ותוסיף ברכה לעולם ועד. על כן הוא אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

עתה מבין יעקב שתפקידו בעולם הושלם והוא יכול להרגיש שחייו הם בעלי משמעות, שהרי ממש את יעודו. על כן "ויחי יעקב בארץ מצרים".

לפי הסברנו מובנים מאוד דברי רש"י בפרשת ויגש. כשיעקב ויוסף נפגשים בפעם הראשונה לאחר פרידה ארוכה של עשרים ושתים שנים יוסף נופל על צוארי אביו. "...וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד" (מו' כט'). מבאר רש"י: " אבל יעקב לא נפל צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". הדבר תמוה, וכי לא היה ליעקב זמן אחר לקרוא את שמע. מדוע דוקא בפגישה שכל כך ציפה ויחל לה הוא מוצא לנכון לקרוא את שמע? לפי דברינו ניתן לבאר שעתה כשיוסף נמצא חי, וממשיך לשמור על צורתו הישראלית ולא התערבב והושפע מהעמים, מבין יעקב שיעודו האלוקי הושלם. יעוד זה מתבטא בשמע ישראל (כהסברנו לעיל), על כן יעקב שעקר מחשבתו וצערו על יוסף היה, ששם ה' המתגלה על ידי שנים עשר שבטי י-ה חסר בחסרונו של יוסף, עתה שנמצא יוסף, מטתו של יעקב שלימה, וע"כ הוא קורא את שמע.

בדורנו כשאנו חוזרים לארצנו, והאומה מתחילה לחיות מחדש, יש צורך להבין את היחוד של כל אחד מאיתנו, ואת היחוד של כל קבוצה. אך יחד עם זה,  צריך להדגיש ביתר תוקף את האחדות של האומה.
לצערנו, לפעמים שומעים אנו קולות של פירוד. קולות אלו נובעים מייאוש וטעות, אך אנו בטוחים שהאחדות הישראלית המוכרחת תתגלה לעיני כל. ע"י כך נוכל לקיים בפועל את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

הדפס עמוד
שלח לחבר
לראש העמוד
"בית אורות" הינו סימן רשום של American Friends of Beit Orot, Inc  © כל הזכויות שמורות  |  יצירת קשר  |  מפת האתר
האתר הוקם ע"י entry